רמב"ן על ספר יצירה ב:ו

יצר מתהו. עומק התשובה צייר ממנו צורות של ממש: ועשה אינו ישנו. ואחר שצייר הביאם למעשה ניכר ונראה שמה שהיה אינו שלא היה בו ממש עשה ממנו ישנו:

וחצב עמודים. דברים עליונים שהכל עומד ונסמך בהם. וקראם עמודים גדולים שהם מכח הגדולה מאויר שהיא פנימיות קול ורוח ודבור:

שאינו נתפש. יש באדם אויר שאינו נתפש כמו חבית סתומה ואדם בתוכה שאינו יכול להכניס בו רוח ורוחו יוצא משם:

צופה. מראשית עד אחרית מי ראוי להיות ראש ומי ראוי להיות סוף:

וממיר. זה שהיה ראש להיות סוף וזה שהיה סוף להיות ראש כדי להשוות רם ושפל ובינוני:

עושה את כל היצור. ובדרך זה גומר המעשים הטבעיים והצוריים והמורגשים וכל הדברים השפלים:

שם אחד. שאין כח המוטבע אלא מן המורגש ואין כח המורגש אלא מן המושכל והכל עיקר אחד. שם אחד. בשם אחד אינו אומר אלא שם אחד. בעת שהזכיר התחלת ברייתן הזכיר שהיה בשם אחד, וכשמזכיר תמורתם הזכיר שם אחד, ופירוש שם כד"א הנה שם ה' בא ממרחק:

וסימן לדבר עשרים וכו'. סימן לדבר שהאחד יסוד רבים ואין הדברים חוץ מן האחד. עשרים ושתים. פירוש עשרים אצבעות ידים ורגלים והלשון והמעור המכריעים שהם גוף אחד. ואמר לשון חפצים כדי לכלול המוטבע והמורגש במלת חפץ שהוא שוה להם ולפיכך כשהאחד לוקה כולן לוקין: