רמב"ן על ספר יצירה א:י

רוח מרוח. פי' כאשר נאצל ריח מריח ונר מנר כן נאצל רוח מרוח ויש רוח שאינו נתפש ויש רוח נתפש והנתפש בשאינו נתפש והגס בא מן הדק ממנו:

חקק וחצב בה. רוח ראשון שהוא דק ואין בו כי אם רשימה דקה והנתפש יש לומר בו חקיקה ולפי גסותו יש לומר בו חציבה שהוא חוצב ומחלק חלקי הרוח ובמה באותיותיו:

כ"ב אותיות. כנגד י' אצבעות ידים ורגלים ושני מכריעים:

יסוד. יסוד הבנין הבנוי מהם אע"פ שהבנין בגלגול אותיות שהוא עולה לרל"א שערים אין עיקרן אלא אלו:

שלש אמות. הם בינה חסד ופחד והכל מתאחד ולפי שהאחד יש ממנו כח שלא נחלקו האמות לשלש שהשלישי מכריע להודיע שאין השנים אלא כח אחד ובהכפל השלש הם שש והאחד מכריע והם שבע:

שבע כפולות. הג' בכלל הז' שיש באויר כח מים ואש ויש במים כח אויר ואש ויש באש כח מים ואויר ולפי שיש בהם כח כפול נכללו בשבע כפולות:

ושתים עשרה פשוטות. כלומר כח כולם בכח בינה ולא תאמר שהם דבר חלוק מן הבינה אלא הם הבינה:

ורוח אחת מהן. כשי"ן של תפילין שהאות בולטת מן [העור] ואינה אלא [עור]: