רמב"ן על במדבר לב:יט

כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ – כְּבָר קִבַּלְנוּהָ בָּעֵבֶר הַמִּזְרָחִי, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל״ב:י״ט). וְאֵינוֹ הָגוּן שֶׁיְּדַבְּרוּ כֵּן לִפְנֵי מֹשֶׁה לֵאמֹר כְּבָר קִבַּלְנוּהָ, כִּי אֵינֶנּוּ בְּיָדָם אֲבָל בִּרְצוֹנוֹ הַדָּבָר תָּלוּי, וְלֹא קִבְּלוּהָ עַד שֶׁיִּתְּנֶנָּה הוּא לָהֶם. אֲבָל כָּךְ אָמְרוּ: כִּי לֹא תַנְחִילֵנוּ אִתָּם לְמַעֵט נַחֲלָתָם בָּאָרֶץ הַטּוֹבָה שֶׁלָּהֶם, כִּי בָאָה אֵלֵינוּ הַנַּחֲלָה הָרְאוּיָה לָנוּ שֶׁהִיא אֶרֶץ מִקְנֶה וְלָנוּ הַמִּקְנֶה יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים, וְהִיא דֶּרֶךְ בַּקָּשָׁה לֹא דֶּרֶךְ מְרִיבָה. אוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם, כִּי אֲפִלּוּ אִם לֹא תַחְפֹּץ לָתֵת לָנוּ עַתָּה אֶת הָאָרֶץ נַעֲבֹר עִמָּהֶם אָנוּ וְכָל אֲשֶׁר לָנוּ, אֲבָל לֹא נִנְחַל אִתָּם כִּי נָשׁוּב אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁהִיא נַחֲלָתֵנוּ הָרְאוּיָה לָנוּ וְשֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים בָּהּ וְאֵין שְׁאָר הַשְּׁבָטִים חֲפֵצִים בָּהּ כְּלָל: