רמב"ן על במדבר כג:ה

וְטַעַם וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם – יֵשׁ מְפָרְשִׁים כִּי לֹא יָדַע בִּלְעָם בַּדְּבָרִים, אַךְ הַשֵּׁם מִלֵּא אוֹתוֹ דְּבָרִים וְאָמַר לוֹ: ״שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר״, כִּי יֵצְאוּ הַדְּבָרִים מִפִּיךָ. וְאוּלַי כֵּן דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמְרוּ (תנחומא בלק י״ב): עִקֵּם אֶת פִּיו וּפִקְּמוֹ כְּאָדָם שֶׁקּוֹבֵעַ מַסְמֵר בְּלוּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מַלְאָךְ הָיָה מְדַבֵּר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר וְכוּ'. וְאֵינוֹ נָכוֹן בְּעֵינַי בַּעֲבוּר אָמְרוֹ: ״שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה״ (במדבר כ״ד:ד׳). אֲבָל טַעַם וַיָּשֶׂם – הַלִּמּוּד שֶׁלִּמְּדוֹ הַדְּבָרִים שֶׁיִּגְרֹס אוֹתָם בְּפִיו וְלֹא יִשְׁכַּח וְלֹא יַפִּיל מֵהֶם דָּבָר, כְּטַעַם ״וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָה בְּפִיהֶם״ (דברים ל״א י״ט), וְכֵן ״כִּי עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה שׂוּמָה״ (שמואל ב' י״ג ל״ב):