רמב"ן על במדבר כב:לב

כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי – כִּי הַהוֹלֵךְ יָרַט דַּרְכּוֹ וְעִוֵּת אוֹתָהּ לְנֶגֶד עֵינַי, כִּי אָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד. אוֹ לְנֶגְדִּי – שֶׁיָּרַט הַדֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת כְּנֶגֶד רְצוֹנִי, כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר כ״ב:ל״ב), כְּמוֹ ״כִּי הִכְעִיסוּ לְנֶגֶד הַבּוֹנִים״ (נחמיה ג לז). יָרַט לְשׁוֹן עִוּוּת, וְכֵן ״וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי״ (איוב טז יא) - יְעַוֵּת אוֹתִי. וְהָעִנְיָן כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב״ן על במדבר כ״ב:כ׳), כִּי הַהֲלִיכָה הָיָה בָּהּ רְשׁוּת מֵאֵת ה' הַנִּכְבָּד, אֲבָל בִּלְעָם עִוֵּת אוֹתָהּ בְּלֶכְתּוֹ עִמָּהֶם עַל דַּעְתָּם שֶׁיְּקַלֵּל אֶת הָעָם: