רמב"ן על במדבר כ:יט

בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה – הִנֵּה מִתְּחִלָּה הָיוּ אוֹמְרִין לָבֹא בֶּעָרִים, רַק יִשְׁתַּמְּרוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, כְּדֶרֶךְ מַחֲנוֹת עַם רַב שֶׁשּׁוֹלְלִים אֶת הַגְּרָנוֹת וְנִכְנָסִים בַּכְּרָמִים. אֲבָל יֵלְכוּ בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ שֶׁהִיא דֶּרֶךְ הָרַבִּים, לֹא דֶּרֶךְ הַיָּחִיד. וְהָיוּ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא יִשְׁתּוּ כְּלָל הַמַּיִם אֲשֶׁר לָהֶם בַּבְּאֵרוֹת לְצָרְכָּם. אַחֲרֵי כֵן שָׁלְחוּ לָהֶם שֶׁלֹּא יִקְרְבוּ לֶעָרִים כְּלָל, אֲבָל יֵלְכוּ בַּמְסִלָּה הָעוֹלָה לְאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁהִיא סְלוּלָה וּכְבוּשָׁה לַכֹּל, וְאִם יִשְׁתּוּ מֵימֵי הַנְּהָרוֹת בַּדְּרָכִים הֵם וְהַבְּהֵמוֹת בְּעָבְרָם בַּנָּהָר יִתְּנוּ דְמֵיהֶם שֶׁנֶּהֱנוּ מֵהֶם. עַל כֵּן אָמַר ״רַק אֵין דָּבָר״ - שֶׁאֵין בָּזֶה הֶפְסֵד שׁוּם דָּבָר. וַאֲחֵרִים פֵּרְשׁוּ ״לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר אִם לֹא בְּדָמִים״, וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי לָמָּה יַחֲזֹר לִשְׁלֹחַ לוֹ מַה שֶׁלֹּא רָצָה בַּתְּחִלָּה. וּמִדְרָשׁוֹ (תנחומא חקת יב) ״לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר שֶׁלָּנוּ וְנִקַּח מִכֶּם״ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ׳:י״ז). וְאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לֶאֱדוֹם ״עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ״ וְלֹא הִזְכִּירוּ לוֹ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ , שֶׁלֹּא יְקַנֵּא בָּהֶם עַל הָאָרֶץ לֵאמֹר כִּי לָהֶם הָיְתָה לוּלֵי שֶׁלָּקַח בְּכוֹרָתוֹ וּבִרְכָתוֹ בְּמִרְמָה. אֲבָל לְסִיחוֹן הִזְכִּירוּ ״עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ״ כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּיר מֹשֶׁה בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ב כט):