רמב"ן על במדבר יד:ה

וְטַעַם וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם – שֶׁרָאוּ שֶׁהָיוּ הָעָם נוֹעָצִים לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ וְלָשׁוּב מִיָּד, וְקָמוּ הַצַּדִּיקִים וְהִשְׁתַּחֲווּ לְאַפָּם אַרְצָה לֵאמֹר לָהֶם, אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ, וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לָכֶם לְפוּקָה. עַל כֵּן אָמַר לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל , כִּי לָהֶם הִשְׁתַּחֲווּ עַל אַפַּיִם. וְכֵן ״וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים״ (שמואל א כ, מא). וְטַעַם לִפְנֵי כְּמוֹ לָהֶם, וְכֵן ״וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו״ (בראשית נ, יח), וְרַבִּים זוּלָתוֹ: