רמב"ן על שמות ט:כט

כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יִתָּכֵן לוֹמַר שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מִתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ, רַק בַּפַּעַם הַזֹּאת רָצָה לִהְיוֹת כַּפָּיו פְּרוּשׂוֹת הַשָּׁמַיִם וְיַחְדְּלוּ הַקּוֹלוֹת וְהַמָּטָר מִיָּד, וְלֹא יִתָּכֵן לַעֲשׂוֹת כֵּן בָּעִיר, עַל כֵּן אָמַר כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר וְכֵן נֶאֱמַר עוֹד (שמות ט':ל"ג) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר, וּבָרִאשׁוֹנָה אָמַר (שמות ח':כ"ה) הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (מכילתא פסחא בפתיחתא) שֶׁלֹּא הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ הָעִיר לְפִי שֶׁהִיא מְלֵאָה גִּלּוּלִים, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא הָיָה נִדְבָּר עִמּוֹ אֶלָּא חוּץ לַכְּרַךְ. אִם כֵּן נֹאמַר כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהָיָה פַּרְעֹה מְבַקֵּשׁ עַתָּה שֶׁיָּסוּר הַבָּרָד מִיָּד, הֻצְרַךְ מֹשֶׁה לְפָרֵשׁ לוֹ כִּי יִצְטָרֵךְ לָצֵאת אֶת הָעִיר, וְאַחֲרֵי כֵּן יִפְרֹשׁ כַּפָּיו אֶל ה' וְיָסוּר בִּתְפִלָּתוֹ, וְהוּא הָאֱמֶת: