רמב"ן על שמות כ:ד

וְאָמַר אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ לְרַבּוֹת הַשֵּׁדִים, "מִתַּחַת מַיִם וְשׁוֹכְנֵיהֶם" (איוב כו ה), וְכָךְ אָמְרוּ (במכילתא כאן) לְהָבִיא אֶת הַבּוּבְיָא וְאָמַר בְּכֻלָּם לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם בְּשׁוּם עֲבוֹדָה כְּלָל, וַאֲפִלּוּ לֹא יְהֵא דַּעְתּוֹ לְהוֹצִיא עַצְמוֹ מֵרְשׁוּתוֹ שֶׁל הקב"ה, וְהִנֵּה רִיקֵן כָּל הָעֲבוֹדוֹת כֻּלָּן לַשֵּׁם הַמְיֻחָד ית' (סנהדרין ס:):