רמב"ן על שמות יט:ח

וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה' שֶׁשָּׁב לְפָנָיו אֶל הָהָר עִם מַעֲנֵה הָעָם. וְהִנֵּה הַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו וְלֹא שְׁאָלוֹ מַה עָנָה לְךָ הָעָם הַזֶּה, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב "וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי". וּבְבֹאוֹ לְפָנָיו אָמַר ה' יִתְבָּרַךְ הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם , וְאָז הִגִּיד לְפָנָיו וְאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בָּנֶיךָ מַאֲמִינִים הֵם וּמְקַבְּלִין עֲלֵיהֶם כָּל אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, וְכֵן "וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ" (במדבר יג כו), שׁוּבָם אֲלֵיהֶם עִם הַדְּבָרִים שֶׁרָאוּ, כִּי אח"כ אָמַר "וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ". וְאֵין צֹרֶךְ לְדִבְרֵי ר"א בָּזֶה: