רמב"ן על שמות טו:ט

אָמַר אוֹיֵב לְעַמּוֹ כְּשֶׁפִּתָּם בִּדְבָרִים. אֶרְדְּפֵם וְאַשִּׂיגֵם וַאֲחַלֵּק שָׁלָל עִם שָׂרַי וַעֲבָדַי. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות ט"ו:ט'). וְרָאִיתִי בְּמִדְרַשׁ חָזִיתָ כָּךְ, תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת תְּחִלַּת הַשִּׁירָה, וְלָמָּה לֹא נִכְתַּב, אֶלָּא שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה (ראה קהלת רבה א יב). וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות ט"ו:ט') סוֹבֵר כֵּן, וּלְכָךְ תִּרְגֵּם "דַּהֲוָה אָמַר שָׂנְאָה", עַל תְּחִלַּת מַחְשַׁבְתּוֹ בְּרָדְפוֹ אַחֲרֵיהֶם. וּלְדַעְתִּי בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט הוּא סָדוּר בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן מִמֶּנּוּ, כִּי מִתְּחִלָּה (שמות ט"ו:ד') אָמַר שֶׁטֻּבְּעוּ בַּיָּם וְיָרְדוּ בִּמְצוֹלוֹת, וְהָיָה זֶה כַּאֲשֶׁר שָׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים (שמות ט"ו:ה'), וְאח"כ (שמות ט"ו:ח'-י') שָׁב לוֹמַר אֵיךְ נַעֲשָׂה זֶה, כִּי בְּרוּחַ אַפֶּךָ הִיא רוּחַ קָדִים עַזָּה נֶעְרְמוּ מַיִם מִתְּחִלָּה וְקָפְאוּ הַתְּהוֹמוֹת, וּמִפְּנֵי זֶה חָשַׁב הָאוֹיֵב שֶׁיִּרְדֹּף וְיַשִּׂיגֵם בַּיָּם וִיחַלֵּק שְׁלָלָם וְתִמָּלֵא נַפְשׁוֹ מֵהֶם, וְנָשַׁפְתָּ עֲלֵיהֶם בְּרוּחֲךָ וְכִסָּמוֹ הַיָּם. וְהִזְכִּיר זֶה כִּי גַּם בְּמַחְשַׁבְתּוֹ זֹאת סִבָּה וָפֶלֶא מֵאֵת הַשֵּׁם שֶׁחִזֵּק לִבָּם וְסִכֵּל עֲצָתָם לָבֹא בַּיָּם, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה (יד ד כא). עַל כֵּן אָמַר אַחֲרָיו מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים, עוֹשֶׂה גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת בְּדָבָר וְהֶפְכּוֹ: