רמב"ן על שמות יב:ג

אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת טַעַם הַמִּצְוָה הַזֹּאת, בַּעֲבוּר כִּי מַזַּל טָלֶה בְּחֹדֶשׁ נִיסָן בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוּא מַזַּל הַצּוֹמֵחַ, לְכָךְ צִוָּה לִשְׁחֹט טָלֶה וְלֶאֱכֹל אוֹתוֹ, לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא בְּכֹחַ מַזָּל יָצָאנוּ מִשָּׁם אֶלָּא בִּגְזֵרַת עֶלְיוֹן. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים עוֹבְדִים אוֹתוֹ (שמו"ר טז ב), כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהוֹדִיעַ בַּמִּצְוָה הַזֹּאת שֶׁהִשְׁפִּיל אֱלֹהֵיהֶם וְכֹחָם בִּהְיוֹתוֹ בַּמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלּוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ (שם) "קְחוּ לָכֶם צֹאן וְשַׁחֲטוּ" אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל מִצְרַיִם: