רמב"ן על דברים ל:יא

וטעם כי המצוה הזאת על כל התורה כולה והנכון כי על כל התורה יאמר (דברים ח׳:א׳) "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום" אבל המצוה הזאת על התשובה הנזכרת כי והשבות אל לבבך (דברים ל׳:א׳) ושבת עד ה' אלהיך (דברים ל׳:ב׳) מצוה שיצוה אותנו לעשות כן ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן והטעם לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם וישובו בלבם אל ה' ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות כאשר הזכיר (דברים ל׳:ב׳) אתה ובניך בכל לבבך כמו שפירשתי (שם):