רמב"ם על משנה זבחים ב:ב

השוחט את הזבח לזרוק דמו בחוץ או מקצת דמו כו': כבר ידעת שהאליה מכלל האמורים והיא נשרפת ומתנאי אלו הדינים שתהא המחשבה לאכול כמו דבר שדרכו לאכול כמו שיתבאר אח"כ ולפיכך אמר מעור האליה לפי שדעתו על עור האליה שאינו כאליה לזה הענין וכשחשב לאכלו כאילו חשב לאכול דבר שדרכו לאכול. ובכל מקום שהוא אומר פסול ואין בו כרת ר"ל שהבשר ההוא פסול ואסור לאכלו ומי שאכלו אינו חייב כרת ולא נתכפרו הבעלים שלא עלה להן הזבח. והמקום שהוא אומר פגול וחייבים עליו כרת ר"ל שהאוכל מזה הקרבן חייב כרת ולא נתכפרו הבעלים באותו קרבן ג"כ לפי שהוא פגול הוא שנאמר עליו פגול הוא לא ירצה המקריב אותו לא יחשב לו ואוכליו עונו ישא והוא אמר עיקר זה וזהו שאמר: