רמב"ם על משנה תרומות ד:ב

הכוונה בזו המשנה כי כשנתן סאה לבן לוי שהוא המעשר הראוי לעשר סאין ונתן אחר כן סאה לעני והוא הראוי לעשר סאין שיכול להוציא שמונה סאין ולאכלן לפי שכבר הוציא חקם הראוי שם וכאלו היו עשר סאי' והוא הוציא מהם סאה למעשר ראשון וסאה למעשר שני וכל זה שלא ידע אם אותה סאה שנתן ללוי ואותה סאה שנתן לעני הם כולם קיימים עד שיפריש עליהם או נאכל קצתם ונשאר קצת ואמרם סאה לעני הוא בקירוב החשבון אבל בדיוק החשבון אינו טעון לתת לעני אלא תשע עשיריות מהסאה ויפריש ג"כ אותן שמונה סאין ועשירית סאה וזה מבואר:

וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון. ר"ל כשיעור מה שנשאר מן הסאה שנותן אם נשאר חציה יפריש עליו ד' סאין ואם תשאר רביעית' יוציא עליה שתי סאין ועל זה הסדר והלכה כחכמים: