רמב"ם על משנה תרומות א:ה

ידוע כי הלקט והשכחה והפאה שהוא לעניים ואין לבעל השדה בהם זכות ולפיכך לא יתרום התרומה החייבת לשום דבר מנכסיו משום דבר מאלו הדברים הנזכרים שהם חוקי העניים אבל ההפקר אולי תהיה הסברא שיהיה מותר לו להוציא ממנו התרומה החייבת לממונו כיון שיש לו זכות בהפקר כי ההפקר מופקר לכל בני העולם אבל השי"ת אמר כי אין לו חלק ונחלה עמך (דברים י״ד:כ״ז-כ״ח) ואמר ממה שיש לך ואין לו יצא הפקר שידך וידו שוין: ואמרם ממעשר ראשון שנטלה תרומתו כשיהיה לוי ויהיה לו זרע מאדמתו הוא חייב בתרומה בלי ספק וג"כ יש לו מעשר שלקחו מישראל אין ראוי לו להוציא ממנו שיעור התרומה החייבת לזרעו ושיתננה לכהן לפי שיש לכהן באותו מעשר חק וזכות והיא תרומת מעשר אבל יוציא תרומת מעשר ואח"כ יוציא ממנו התרומה החייבת לזרעו:

ומן החייב על הפטור הוא שיתרום תרומה מפירות גמורים שהן חייבים במעשרות על פירות שלא נגמרה מלאכתן שהן פטורין מן המעשרות כמו שיתבאר:

וישן וחדש הוא זרע זו השנה עם זרע שנה הבאה ואין ראוי להוציא מאחד מן הזרעים תרומה החייבת לשניהם וכל זה למאמר השם והרמותם ממנו תרומת ה' (במדבר י״ח:כ״ו) ר"ל ממנו בעינו שיוציא החק שחייב לו מאותו המין ולא ממין אחר:

ולא מפירות הארץ על פירות חו"ל.הטעם בזה אמרו וכל מעשר הארץ מזרע הארץ (ויקרא כ״ז:ל׳) ואע"פ שאלו הכתובים שהביאו ראיה מהם יש מהם שבאו במעשר ויש מהם שבאו בתרומת מעשר אין בזה קושיא לפי שאנחנו נביא ראיות מן הפסוקים שבאו בתרומות על המעשרות ובפסוקים שבאו במעשרות על התרומות לפי שענין אחד כולל אותם והוא שיוציא מזה מה שהוא חייב בו מן החק: