רמב"ם על משנה סנהדרין א:ד

דיני נפשות בכ"ג הרובע והנרבע בכ"ג כו': הביא ראיה במה שנאמר ואת הבהמה תהרוגו [ הגה' הגרי"ב. התוי"ט כתב דדברי הרמב"ם בזה צ"ע, אבל בחיבורי יש סדר למשנה כתבתי פשט נכון בס"ד] ואם תאמר שזה שאמר ואת הבהמה תהרוגו בא ללמד שהבהמה גם כן חייבת מיתה ולא להקיש זה לא היה צריך ללמד לפי שכבר ביאר הריגת הבהמה והוא מה שנאמר והרגת את האשה ואת הבהמה. ודברי ר' אליעזר כל הקודם להרגם זכה כשהרג אחד מהם ההורג אותו זכה לשמים בלא ב"ד. ור' עקיבא סבר כי נחש אין מיתתו בעשרים ושלשה אלא שימית אותו יחיד והטעם היות דיני נפשות בעשרים ושלשה עוד יתבאר בעה"י (סוף פרקין) והלכה כרבי עקיבא: