רמב"ם על משנה פסחים י

ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם כו': סמוך למנחה הוא שישאר מן היום יותר משתי שעות ומחצה זמניות לפי שהעת שיקרא מנחה הוא שישאר מן היום שתי שעות ומחצה ומפני זה חייבנו לזה החיוב לפי שאכילת מצה בלילה הראשון חובה וראוי להרעיב אדם עצמו כדי שיאכל המצה בתאבון וזה שמנענו אותו מן האכילה אינו אכילת לחם לבדו כי אין ברשותו לאכול לחם באותה שעה ואסור לנו לאכול מצה יום ארבעה עשר עד שיאכלנה בשעת המצוה אבל מנעוהו לאכול הרבה משאר המאכלים. וחייבנו לאכול בהסבה כדי שיאכל כדרך שהמלכים והגדולים אוכלים עד שיהיה דרך חרות.

ו תמחוי הוא כלי שמשימים בו התבשיל שמקבצים לצורך העניים מן הבתים ואסור לאכלו אלא לאדם שהוא בתכלית העוני כמו שבארנו בסוף פאה:

מזגו לו כוס ראשון בש"א מברך על היום כו': כבר קדם לך במסכת ברכות כי ב"ש מקדימין הקידוש קודם ברכת היין ובה"א להפך:

הביאו לפניו ירקות מטבל בחזרת כו': הסדר שהוא אומר לך הוא כן. מביאין לפניו השולחן ומקדש כאשר זכר ואוכל איזה ירק שנזדמן לו אחר שיטבול אותו בחרוסת ויברך עליו בפה"א:

וזה שאמר מטבל בחזרת להודיעך כי בפה"א יברך אפי' על חזרת שהוא מן המרורים לפי שהוא אכלו במקום ירק בתחלה אבל כשאכל מצה (וחזרת) ואח"כ חזרת מברך על אכילת מרור אם לא אכל תחלה מרור ואם אין לו אלא מרור תחלה וסוף יברך עליו תחלה בפה"א ואח"כ על אכילת מרור ואוכלו בסוף בלא ברכה. ומה שסדרנו לאכול ירק עכ"פ ואח"כ מרור כדי שיהיה שינוי וישאל הבן:

ו מטבל בכאן עניינו שמתעסק באכילת הירק.

וה חרוסת הוא תערובות שיש בו קהוי ודמות תבן וזה זכר לטיט ואנחנו עושין אותו כך שורין תאנים או תמרים ומבשלין אותן ודכין אותן עד שירטבו ולשין הכל בחומץ ונותנין בו שבולת נרד או איזוב וכיוצא בו בלי שחוקים. ור"א בן צדוק אומר חרוסת מצוה לדעתו שחייב אדם לברך אקב"ו על אכילת חרוסת ואינה הלכה:

מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו כו' מתחיל בגנות הוא שיספר איך היינו קודם אברהם אבינו כופרים ועובדי גלולים ומשתתפין השם ית' ואחר כך בחר בנו הש"י ואת כל התלאה אשר מצאתנו במצרים ואח"כ גאלנו הש"י ודרש אותה הפרשה ידוע ומפורסם:

ר"ג היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו וכו': והלכה כרבן גמליאל:

עד היכן הוא אומר בש"א עד אם הבנים שמחה כו': והלכה כר' עקיבא:

מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו כו': מה שחייב שלא נתיר לו לשתות בין שלישי לרביעי הוא כדי שלא ישתכר כי היין בתוך המאכל לא ישכר כמו שישכר בלי מאכל.

ו ברכת השיר הוא נשמת כל חי עד סופה וכמו כן יהללוך עד הסוף יקרא ברכת השיר ואם אמר שתיהם ה"ז משובח:

אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כו': ישנו מקצתן יאכלו כולן לא יאכלו כו': נתנמנמו הוא שיתחלו לישן ולא ישתקעו בשינה אבל שומעין כשידברו להם ואם קראם אדם עונין מיד.

ו נרדמו הוא שישתקעו בשינה.

ו אפיקומן הוא אכילת הפרפראות שאדם אוכל אחר סעודתו כגון מיני קטניות והזרעים הקלוים והגרוגרות והצמוקים והשקדים וכיוצא בהן והלכה כרבי יוסי:

הפסח אחר חצות מטמא את הידים כו': בירך ברכת הפסח פטר את של זבח כו': טומאת ידים עוד יתבארו משפטיהם במקומות רבים ממסכת טהרות:

וה זבח הנזכר בכאן הוא חגיגת יום ארבעה עשר שקדם זכרו בפרק הששי ולשון התוספתא איזה היא ברכת הפסח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הפסח ועל הזבח ברוך אקב"ו לאכול הזבח. והלכה כרבי עקיבא:

סליק פירוש המשניות להרמב"ם ממסכת פסחים