רמב"ם על משנה נדרים יא:ד

קונם שאיני עושה על פי אבא ועל פי אביך כו': פי' שאיני עושה לפי אבא שכל מה שאעשה לא יאכל ממנו אבא מאומה ר"ל שלא יהנה בו והרי הוא כאילו נדרה שלא יהנה יחיד או רבים במעשה ידיה וכבר בארנו במה שנקדם שזה הנדר לבדו אינו יכול להפר בו ואין שום חילק על זה אבל כשנדרה שלא יהנה בעלה במה שתעשה והוא מה שאמר שאיני עושה לפיך אינו צריך הפרה לפי שכל מה שהיא עושה זכה בו בעלה כמו שהעיקר בתורתנו שהאשה מעשה ידיה לבעלה כמו שנתבאר בכתובות. ור' עקיבא אומר שצריך הפרה שמא תעשה יותר מהשיעור שיפסקו עליה בית דין שזה התוספת הוא שלה ויזכה בו ההקדש לפי שהענין בכאן באשה שאמרה יקדישו ידי לעושיהן ואומר ר' יוחנן בן נורי שהוא יפר זה שאם לא יפר יתקיים הנדר ואע"פ שמעשה ידיה לבעלה ויהיו משועבדין לפי שהעיקר אצלנו הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד ויתקיים זה הדבר ואע"פ שהיא תחת בעלה ולכך גם כן צריך להפר והלכה כר' יוחנן בן נורי במה שאמר יפר שמא יגרשנה אבל אם לא גרש לא יפקע ההקדש זה השעבוד בלב לפי שזה שעבוד מדבריהם עשו חזוק לדבריהם: