רמב"ם על משנה עירובין ח:ט

חצר שהיא פחותה מד' אמות אין שופכין בתוכה כו': כשיש בחצר פחות מד' אמות על ד' אמות המים שמשתמש האדם כששופך אותם בזה החצר הקטן יוצאין המים לרה"ר ויהיו המים השותתים ברה"ר באין מכחו ולפיכך אסור לשפוך המים באותה חצר עד שיעשה עוקה והיא חפירה יתקבצו שם המים מחזקת סאתים מתחת החור שיהיה באותה החפירה שהמים יוצאין ממנו כי אנחנו אומרים כי תכלית מה שיסתפק האדם ממים ביום אחד הוא סאתים. ואמרם בין מבפנים בין מבחוץ ענינו שהוא שוה בין שיעשה החפירה בתוך הבית או חוץ לבית אלא שזאת החפירה שמתקבצים שם המים חוץ לבית. אמנם אם יעשה החפירה חוץ לחצר צריך שיהפך עליה הבנין עד שתבדל מרה"ר. וקמירה היא עשיית קובה מלמעלה אמרו בשש עגלות צב (במדבר ז׳:ג׳) קמורות. ר"ל כי עליהם מכסה כדמות קובות והוא מגזרת איש ישראל אל הקובה (שם כה):