רמב"ם על משנה עדיות ז:ד

כבר קדם שזוחלין (הוא) [הם] המים הנגרים על הארץ נגזר מזוחלי עפר. וקלוח הוא שפיכות המים והזלתן מן הכתלים והזחלה הוא לשון מורגל הרבה במשנה ובתוספתא והוא אומר כשנתן המים שיזחלו על עלה האגוז כלומר על קליפתו החיצונה הירוקה וישפך מאותה הקליפה אל מקום אחר הנה הוא נשאר כדין הזוחלין כמו שהיה לפי שאותן קליפות ואע"פ שיש בהם בית קיבול אינם כלים כדי שיהיה דין המים כדין המעיין שהעבירו על גבי כלים שאזכרנו עוד בחמישי ממקואות אבל הוא כזוחלים שהם כמעיין ומטהר בכל שהוא וכשר לקדש מי חטאת ולטבילת הזב כמו שיתבאר בריש מסכת מקואות. וכל אלו הלכות הן: