רלב"ג על התורה, שמות כב:ו

וכן יתן איש עד כי יפתה איש בתולה

ביאור דברי הפרשה

ואולם התועלת המגיע מאלו הדינים:

התועלת הוא לדון בדין שומר חנם ובדין שומר שכר והשוכר ובדין שואל ובדין כל טוען וכופר. ואולם שרשי אלו המצות על מדרגתם ועל ביאורם הם ל"ד:

השרש הראשון הוא שאין השומרים משועבדין בדבר עד שיגיע לאדם ושיקבלו עליהם לשמור שנאמר בשומר חנם כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ובשומר שכר נאמר כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור ובשואל נאמר וכי ישאל איש מעם רעהו והנה ענין השאלה מעם רעהו מורה שיגיע לידו מיד רעהו ויורה עם זה שהוא מקבל לשמרו ולהשיבו כבר נתבאר זה השרש בראשון וברביעי ובששי ובשמיני ממציעא ומזה המקום יתבאר שמי שהפקידה בידו מעות לחלק לעניים בלתי ידועים או לפדיון שבויים בלתי ידועים ונאנסו בפשיעה פטור מלשלם שהרי לא נהנו בידו לשמור כי אם לבזבז לחלק ואין גם כן בכאן איש ידוע או אנשים ידועים שיהיה זה הפקדון שלהם והרי הוא מפני זה ממון שאין לו תובעים ואולם אם היה מוכן לחלק לאנשי' ידועים הנה הפקדון בידו לשמור לכל אחד מהם חלק ולה יהיה דינו כדין שומר כבר נבתאר זה השרש בשמיני מבבא קמא:

השרש השני הוא שאין דין השומרים נוהג אלא בדברים שנתנום מתחלתן מאיש לרעהו לא ממי שאינו רעהו כמו ההקדש ומה שידמה לו שנאמר כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור כי ישאל איש מעם רעהו ולזה הוא מבואר שאם היה הדבר שנתן לו משל הקדש או ממי שאינו רעהו ואחר כן שב להיות רעהו טרם שיצא הפקדון או השמלה מידו הנה דינו דין הפקדון שלא נתנו לו רעהו כבר נתבאר זה השרש בשמיני מבבא מציעא:

השרש השלישי הוא שאין דין השומר נוהג אלא במטלטלין שגופן ממון כמו כסף או כלים או חמור או שור או שה או שלמה שהם הפרטים שזכרה התורה כזה כבר נתבאר זה השרש בחמישי מבבא מציעא:

השרש הרביעי הוא שהשולח ידו להשתמש בפקדון כאלו היה שלו הנה קנאו מהעת ההוא ולזה יתחייב לשלמו לבעלים אפילו נאנס באונס גדל אפילו מת מעצמו ואפילו היה שומר חנם שנאמר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו הא אם שלח לא יפטרהו שום אונס שהרי ביד של שומר נאנס לא של בעלים כבר נתבאר זה השרש בשני ושלישי ממציעא:

התועלת הה' הוא שהשומר חנם פטור מכל אונס ולא יתחייב לשלם אלא אם פשע בשמירתו שנאמ' על כל דבר פשע והפשיעה תהיה אם לא שמר השמירה הראויה לדבר ההוא ולזה יפטר שומר חנם בגנבה ואבידה כ"ש באונסים הגדולים ומפני זה נשבע אם לא ימצא הגנב שנגנב או שמכר ולא פשע בשמירה פטור ונקרב בעל הבית אל האלהים והרצון בו להשבע כמו שביארנו והשומר שכר והשוכר חייבין באונסין קטנים כמו גנבה ואבדה ופטורים מאונסין גדולים כמו שבורה שבויה ומתה כשהיה זה בזולת פשיעה והשואל חייב בכל האונסין ולזה אם מתה מחמת המלאכה שאל אותה עליה או כחשה מחמת המלאכה ההיא או שנשבר הכלי מחמת המלאכה ששאל אותה עליה בזולת פשיעה שהרי עשה זה ברשות הבעלים כבר נתבאר זה השרש בשביעי מבבא מציעא:

השרש הו' הוא שהשואל שהיו בעליו עמו במלאכתו בשעת מלאכה פטור מהכל ואפילו מהפשיעה שנאמר ואם בעליו עמו לא ישלם כ"ש אם יהיה זה הדין בשאר השומרים וראוי שתדע שאם היו עמו בשעת שאלה אעפ"י שינם עמו במלאכתו בשעת האונס דינו דין שאלה כבעלי' שהרי בעת השאלה לא נשתעבדו הבעלים בשמירה כלל ואם לא היו עמו בשעת שאלה אע"פ שהיו עמו במלאכתו בשעה שנאנסה אינו דינו דין שאלה בבעלים כי כבר נשתעבד בשמירה בעת השאלה וכן ענין בשאר השומרים משל השאלה בבעלים כגון שהיה זה ששאל ממנו מלמד בנו או המקיז לו דם או הסופר שלו או אמר לו השקני מים והשאילני בהמתך והשקהו מים והשאילתו בהמתו או שאמר לו שמור לי היום ואשמור לך היום וכן אם שאל מאשתו או שותפין ששאלו זה מזה וכ"ש אם השאיל בהמתו או השכירה לשאת משא ויצא עמה לעזור לשואל או לשוכר לטעון הבהמה אך אם יצא עמה לראות המשא שלא יטעון עליה יותר מדאי אין זו שאלה בבעלים כי אינו עמו במלאכה השואל או השוכר ואם אמר לו שמור לי היום ואשמור לך מחר נעשו שומרי שכר זה לזה וכן אם אמר השותף השאילני היום ואני אשאילך מחר ואם נשאל מהאשה ונשאל לו לבעלה אינו שאלה בבעלים כי אע"פ שהפרות לבעל אינו בעל הדבר ההוא כבר נתבאר זה השרש בשמיני מבבא מציעא:

השרש השביעי הוא שהשאלה בשליח הבעלים אינה שאלה בבעלים שנאמר אם בעליו עמו הוא ולא שלוחו וזה מבואר מהסבה שנתננו בענין השמיר' בבעלים בביאור לזאת הפרשה אך אם השאיל עבדו הכנעני עם פרתו הרי זו שאלה בבעלים כי לזה השאיל לו עבדו שיזהר בשמירת הפרה ובכלל הנה יד העבד הכנעני היא כיד רבו כשעשה זה מדעת רבו אך אם נשאל העבד מעצמו אינה שאלה בבעלים. וזה מבואר מאד כי אין לו רשות להשאל מעצמו ולהזיק בזה לרבו כבר נתבאר זה השרש בשמיני מבבא מציעא:

השרש השמיני הוא שהשאלה היא לפי השרשי' הכוללים לעשות בו שזה פרוטה כי פחות מזה אינו נחשב למאומה אלא כי מפני שכבר יקרה לפעמים שישאל האדם למה שאין בו שוה פרוטה בהמה או כלים הנה יפול ספק אם שאל בהמה בבעלים לעשות בה פחות משוה פרוטה או אם שאל שתי פרות בבעלים לעשות בהם שוה פרוטה יהיה בכל מה שיעשה בכל אחת מהם פחות משוה פרוטה הנה הדבר בספק אם היה זה שאלה בבעלים אם לא והמוציא מחברו עליו הראיה כבר נתבאר השרש בשמיני ממציעא:

השרש התשיעי הוא ששואל מהשותפין ונשאל לו אחד מהם הוא בספק אם יקרא זה שאלה בבעלים שהן בעלים באופן מה ואינם בעלים בשלמות והמוציא מחברו עליו הראיה כבר נתבאר זה השרש בשמיני מבבא מציעא:

השרש העשירי הוא שהשומרים הם בגדרם לשמור עד שיגיע הדבר ההוא לידי הבעלים וזה מבואר בנפשו אך השואל שהחזיר דבר אחר זמן השאלה שאין לו להשתמש בו ואין לו רשות להשתמש בו ואין דינו דין שומר שכר שהרי קדמו חסד הבעלים כשהשאילו לו הדבר מה שחייבהו לשמור הדבר ההוא כבר נתבאר זה השרש בשמיני מבבא מציעא:

השרש הי"א הוא שהמשאיל אינו יכול לחזור בו ממה שהשאיל עד שישלמו ימי השאלה כמו הענין במתנ' ושכירות וזה מבואר בנפשו ולזה אם השאילו כלי להשתמש בו משתמש בו השואל עד שלא יהיה ראוי להשתמש בו השמוש ההו' אשר שאלו עליו כבר נתבאר זה השרש בשמיני מבבא מציעא:

השרש הי"ב הוא שמי ששאל שאלה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלי' הנה הדבר בספק אם יקרא זה שאלה בבעלים כי יש לאומ' שיאמר כי זאת שאלה אחת נמשכת כל זמן ב' השאלות לפי שהתחלת השאלה הוא לבעלים הנה תקרא כלה שאלה בבעלים ואפשר שנאמר שלא היתה השאלה השנית שתשאר בידו על התואר שהיתה קודם משעבוד השמירה אבל היא שאלה בפני עצמה ולזה יהיה המוציא מחבירו עליו הראיה וכן הענין אם שאלה שלא בבעלים וחזר ושכרה בבעלי' כי לאומר שיאמר כי זה הוא כמו המסר שני והוא בבעלים ולזה יהיה הענין שמירה בבעלים ולזה יהיה המוציא מחבירו עליו הראיה ואולם אם שאל הבהמה בבעלים ואח"כ שכרה שלא בבעלים הנה הדבר מבואר כי על ההמסר הראשון המשיך השכירות ולה יהיה זה הענן שמירה בבעלים. כבר נתבאר זה בחמישי מבבא מציעא:

השרש הי"ג הוא שבכלל הפשיעה יהיה נכלל האונס אשר השומר הוא סבה מה בהגעתו או שיהיה אפשר לו שישמור שלא יפול וזה מבואר בנפשו. והמשל שיאמר הרועה לאונס להראותו שאינו ירא ממנו במקום פלוני אנו רועים וכך וכך רועים אנחנו וכך וכך כלי מלחמה יש לנו ובא שם האונס ונתחזק כנגדם ואנסם הרי הוא פושע בזה וכן אם שכר האדם להעתיק יינו ממקום למקום והעביר חבית גדולה שאין דרך כל נושאי המשאים האלו להעבירה ונשברה או שהעמים על הבהמה יותר מהחוק הנהוג או שהוליכה בהר והוחלקה כל זה יהיה בכלל בגדר הפשיעה אם לא עשה זה ברצון הבעלים וכן אם היה יכול להציל כשיקרא רועים ויביא מקלות ולא קרא ולא הביא הנה הוא פושע אלא בשומר חנם לא תהיה פשיעה אם לא היה יכול להביא הרועים והמקלות בזולת שכר כי כבר הורה הקנין ההוא מאומה ואולם בשומר שכר יהיה פשיעה אם לא הביאם אפילו בשכר כי כבר הורה בעל הקנין שהוא רוצה לתת שכר לשמור זה הקנין. ולזה שכר מי שישמרהו וכן יקרא אונס מה שהתחלתו אונס יביא אל שימכרה קנין ההוא בידים כגון שהיו לסטים באים בבית השומר לאנסו כדי שיקחו הפקדון שבידו וקד' ונתן להם הפקדון קודם שהזיקוהו הרי זה אונס כבר נתבאר זה השרש בששי ובשביעי מבבא מציעא:

השרש הי"ד הוא שאם היה הדבר הנפקד בידו נפסד מעצמו כאלו תאמר שהיה חמץ והיה קרוב לזמן אסורו ואין הבעלים במקום שיוכלו להשיבו להם תוך זה הזמן מהיתרו הנה מוכרו ברשות ב"ד בשום השב אבדה לבעלים עם שכבר נתנוהו בידו לשמור ולא לבוד והנה יהיה פושע באופן מה אם לא יציל מה שיוכל להציל לבעלי' ואולם יעשה זה ברשות ב"ד כי לא היה לו רשות מהבעלי' למכור מה שנתנו לו לשמור וזה גם כן ראוי להציל עצמו מן החשד ומן התרעומת וכן הדין במה שידמה לזה שיראה השומר שיפסידו יותר מן ההפסד שעלה בלב הבעלי' בעת שנתנו לו הפקדון לשמור כבר נתב' זה בג' ממציעא:

השרש הט"ו הוא שהשומר שיטען טענה שיפטר בה מלשלם כמו שטוען שומר חנם שנגנב או טען שומר שכר שנאנס באנסין גדולים נשבע שהדבר כן ויפטר אם לא היה האונס במקום שדרכן שיהיו שם עדים להעיד עליו כי אז אומרים לו הבא ראיה והפטר שנאמר אין רואה שבועת תהיה בין שניהם. כבר נתבאר זה בג' ובו' מבבא מציעא. ובזה המקום יתבאר שלא יחוייב שיאמן האדם בשבועתו אלא במקומות שאי אפשר בזולת זה כי אז יתחייב שיאמן כאמרו ולקח בעליו וגו':

השרש הי"ו שהשומר שמסר לשומר אחר שלא ברשות ובדעת הבעלים לא יתחייבו הבעלים להאמין זה השומר השני בשבועה כי כבר יאמרו לשומר הראשון אתה נאמן לי בשבועה וזה אינו נאמן לי בשבועה ולזה יפסיד השומר ראשון זה וישלם לבעלים אם לא ראינום מפקידים לזה השומר השני כי אז לא יוכלו לומר שלא יאמינוהו בשבועה והוא מבואר שאם היה הראשון שומר שכר והשני שומר חנם ויגנב הפקדון השני פטור והראשון חייב לבעלים ואם היה הראשון שומר חנם והשני שומר שכר ונגנב הנה השני משלם לבעלים לא לשומ' הראשון כי התורה לא פטרה שומר חנם בגנבה ואבדה לתכלית שירויח בזה אלא לתכלית שיפטר מלשלם וזה מבואר מאד ולזה אמר ולקח בעליו ולא ישלם כבר נתבאר זה השרש בג' מבבא מציעא ובז' מבבא קמא:

השרש הי"ז הוא שהמלוה על המשכון דינו דין שומר שכר שהרי הוא עושה מצוה שנאמר ולך תהיה צדקה ופוטרתו מצדקה אחרת שהוא מחוייב בה ולזה פטר באונסין גדולים והלוה יתחייב להשיב לו מה שהלוהו אם נאנס המשכון באונסין גדולים כבר נתבאר זה בששי מבבא מציעא:

השרש הי"ח הוא שהשומר חנם שטען שנגנב פקדונו ונשבע ואח"כ באו עדים והעידו בפני ב"ד שנשבע לשקר הרי זה משלם שנים ואולם אם הודה מעצמו פטור מהכפל שנאמר אשר ירשיעון האלהים ישלם שנים והוא הכפל אך אם הודה הוא בעצמו ולא יצטרך שירשיעוהו פטור מלשלם הלא תראה שהמכחש בפקדון ונשבע על שקר ואח"כ הודה משלם קרן וחומש כמו שיתבאר במה שיבא והוא שרש כולל לכל מודה בקנס שהוא פטור. והנה יקרא קנס מה שלא ישלם בשיעור מה שהזיק אבל ישלם יותר או פחות מלבד חצי נזק צרורות שהוא ממון כבר נתבאר זה השרש בב' ובט' מבבא קמא:

השרש הי"ט הוא שמודה מקצת הטענה בכסף או כלים והדומה להם מהמטלטלים שגופם ממון חייב שבועה. שנאמר אשר יאמר כי הוא זה וכבר אמר קודם זה ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו וגומ' וכשומר שכר נאמר שבועת יי' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו וגומ' ומזה המקום יתבאר שאם לא היתה ההודאה חלק מהטענה לא יתחייב שבועה והמשל שאם תבע לו שור גדול והודה לו שור קטן אינו חייב שבועה כי אין השור קטן חלק מגוף השור הגדול אבל אם היתה הטביעה בשור וחטין והודה באחד מהמינים הרי הוא חייב שבועה כי כבר יתכן שיאמר בכמו זה אשר יאמר כי הוא זה. ומזה המקום יתבאר שלא יקרא מודה בקצת הטענה בטענת כסף אם הודה בפחות מפרוטה כי אינו נחשב למאומה כבר נתבאר זה בששי משבועות:

השרש הכ' הוא שלא ישבע השומר על טענה אם היא פחותה משתי מעות כסף או על טענת כלי אפילו היה פחות משוה פרוטה כרי התורה אמרה כסף או כלים ולפי שהכסף הקטן שיהיה בתורה או הקשיטה אן הגרה שהיא מעה והכסף נאמר על הדבר והיה הרבוי הראון שנים הנה יתבאר שהשומר אינו נשבע על כפירת הכסף אם היה פחות משני מעין שהן משקל שנים ושלשה גרגירי שעורה בינונים מכסף צרוף ואולם על הכלים ישבע אפילו היה אחד שהרי נאמר על שלמה שהוא כלי והיה זה כן לפי שהכלי הוא מועיל בעצמותו ואולם הכסף אינו מועיל כי אם מצד מה שנקנה בו והקנין יהיה לפי הנהוג במספר מה מהמעות ומזה המקום ילמד זה הדין במודה במקצת כבר נתבאר זה השרש בב' משבועות. והפלא מהרב המורה שהסכים שיהיה השומר נשבע אפילו על טענת פרוטה. וזה שמה שהותנה בטענה שתהיה שתי כסף למדנו ממה שאמר בשומר חנם עם שזה גם כן הוא ממה שיתכן שיפול בין בעל הפקדון ובין השומר ר"ל שבעל הפקדון יאמר שמה שהפקיד בידו הוא כך והשומר לא יודה לו אלא בקצת ומזה נלמד זה הדין לכל מודה מקצת:

השרש הכ"א הוא שאם לא היתה לה הטענה מוגבלת לא יהיה לה קצת יתחייב עליו שבועה בהודאתו כי לא יוכר בו הקצת מן הכל והמשל אם אמר לו כיס מלא דינרים מסרתי לך והוא אומר לא מסרת לי אלא צרור של דינרים ולא ידעתי כמה היו בו מהדינרים אינו חייב שבועה כי לא יתברר שיהיה מה שהודה פחות ממה שטענו כבר נתבאר זה בו' משבועות:

השרש הכ"ב הוא שהמודה בדבר שאי אפשר לכפור כי אין הודאתו הודאה כגון שתבעו מאה דינר חמשים בשטר ונ' על פה והודה לו מה שבשטר שנאמר אשר יאמר כי הוא זה מה שיודע כי הוא זה ומצד מאמרו יצא זה שלא היה רושם במאמרו שאפילו כפר יתחייב בו כבר נתבאר זה השרש בראשון ממציעא:

השרש הכ"ג הוא שהמודה מקצת הטענה ואמר הא לך פטור בשבועה שהרי אין זה מאמר לבד אבל מעשה והתורה אמרה אשר יאמר כי הוא זה שיהיה המאמר לבד יצא זה שהוא מעשה. כבר נתבאר זה השרש בראשון ממציעא:

השרש הארבעה ועשרים הוא שהטוען טענת גנב בפקדון אינו משלם כפל אם לא היה בעל הפקדון גדול כשנתן לו הפקדון שנאמר כי יתן איש אל רעהו והיה זה כן לפי שנתינת הקטן אינה כלום כבר נתבאר זה השרש בט' מבבא קמא: