רלב"ג שיר השירים ו:ד

יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם איומה כנדגלות:

אחר שהוסרו ממנו אלו המונעים והכינה לו חשוקתו מה שיצטרך אליו בדרוש אשר החקירה בו עתה החל לשבח אותה באלו העניינים. ואמר שהיא יפה מאד לפי שכבר התקשטו כחות הנפש בכללם קשוט שלם. והמשילה לתרצה שהיתה עיר יפה מאד עד שליפיה היתה עיר מלוכה כמו שנזכר במלכים וכן הענין בירושלים. ואולם אמר איומה כנדגלות הוא להורות כי מה שתשיגהו ואם הוא פרטי הוא רוחני מאד כבר הופשט ממנו הרבה מהמשיגים ההיולאנים ובפרט במה שנקחהו מהכח הזוכר ולזה אמר שהיא נוראה כמו הכחות השכליות אשר ישיגו הרבוי והקבוץ הבלתי בעל תכלית לא שהיא נדגלת על זה האופן אבל לה מדרגה נפלאה מהרוחניות כמו שהתבאר בספר החוש והמוחש. ואפשר שנאמר שהרצון באמרו איומה כנדגלות שהיא נוראה כמו החיילות הנדגלות ר״ל אשר להם נס ומנהיג כי הם יכוונו כלם לכונה אחת בהסכמה ולזה יהיה זה החיל נורא וכן הענין בה עם שאר כחות הנפש כי שאר הכחות כבר התקשטו הקשוט הראוי ונכנעו אל עבודת השכל ולזה הם כולם בהסכמה אחת בזה הפועל אשר תכוין אליו זאת החשוקה והנה זה הבאור האחרון נאות יותר מן הראשון לפי מה שאחשוב: