רלב"ג על איוב לו

ביאור מלות המענה :

כתר לי זעיר. המתן לי מעט:

ואחוך. ואגידך:

כביר. רב ההשגחה:

כביר כח לב. רב הכנת השכל להשיג המושכלות:

יגרע. ימנע:

ויעבדו. הש"י:

בשלח יעבורו. בחרב יכרתו:

לא ישועו. לא יתפללו:

וחייתם בקדשים. ונפשם בהיותם נערים שאז ראויי' להיות' קדשים מפני רתיחת הטבע אז:

יחלץ. יציל:

הסיתך. הסירך מזה הענין ויסיתם אלהים ממנו:

מפי צר. מפי הצר והמצוק ר"ל שלא תהיה בפיו למאכל:

מוצק. הוא מענין מצוק:

ונחת שולחנך. ומה שיורד בשולחנך:

מלאת. פעל יוצא אע"פ שהוא מבנין הקל וכמוהו ומלאו את המקום הזה דם נקיים:

פן יסיתך בשפק. פן יסירך מן העולם בספק ובהכאה:

שועך. עושרך והוא מענין ולא ניכר שוע לפני דל:

בצר. זהב מגזירת והיה שדי בצריך:

תשאף. תביט וחשתדל:

לעלות. לכרות ומזה הענין כעלות גדיש בעתו:

תחתם. במקומם:

שוררו. הביטו והשיגו:

שגיא. שגיא כח או יהיה סגיא ונפלא במציאותו:

יגרע. ימנע:

נטפי מים. הגרת המים וזה בסבת היובש:

יזוקו מטר לאידו. יזלו מהם לחיות הם בכח מטר ר"ל שיעשו מהם איד לח אשר הוא מוכן להיוח ממנו מטר:

מפרשי עב. מיני הפרשיות אשר לעב והרצון בו כי כבר יתחדשו עבים מחחלפים זה מזה עד שמקצתם יהיה מטר ומקצחם יהיה רוח ומקצתם עניינים אחרים כמו שזכר אחר זה:

תשואות סוכתו. הרצון בסוכתו עננו והרצון בזה המיית עננו והוא הרעם:

אורו. שמשו ומזה צר ואור:

למכביר. לרוב:

כפים. עננים ומזה הענין ושכותי כפי:

כסה אור. הוא האיד הקיטורי שהוא מתלהב בקלוח ובמעט סבה:

במפגיע. בממשש ופוגש:

רעו. הוא האיד האחר שהוא רעו וחבירו:

מקנה אף על עולה. קנין אף על האיד הקיטורי שמדרכו לעלות למעלה: