רלב"ג על איוב יב

ביאור מלות המענה , ויען איוב ויאמר:

שחוק. לעג:

לפיד. מעניין לפידים ויהיה אומרו לפיד בוז כמו לפיד ובוז:

לעשתות. למחשבות מענין עשתונותיו ואיפשר שתהיה למ"ד לפיד משמש' ויהיה עניינו מי שהוא נכון לפיד ואיד הוא נבזה למחשבו' השאנן וכן מי שהו' נכון למועדי רגל וכפל הענין במלו' שונו':

לשודדים. לעושים חמס ושודדים האנשים:

ובטוחות. חסר מלת משכנות והרצון בזה שכבר ימצאו משכנות למרגיזי אל שיבטחו בהיותם בהם ולא יפחדו משום דבר:

לאשר הביא אלוה בידו. ר"ל לעובדי כו"ם שיביאו הכו"ם בידיה' וישתחוו להם או ירצה בזה שבידו הביא והמציא אלוה ר"ל שידיו עשו הפסל ואחר יסגוד לו וישתחוה ולא יפקח עיניו כי הפסל ההוא הוא מעשה ידיו כדרך אמרו למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעותיו:

בהמות ותורך. תלמדך כל אחת מהם:

שיח. דבר:

יסגור על איש. ר"ל כבר ישים איש במסגר ולא יצא ממאסרו לעולם:

שוגג ומשגה. שני שרשים בענין אחד:

מוליך יועצים שולל. ר"ל שהוא מוליך שלל כל אחד מהיועצים כאשר ירצה ואף על פי שהם טובי העצה לא יועיל להם טוב עצתם:

יהולל. מענין הוללות וסכלות:

מוסר מלכים. מאסר מלכים:

פתח. התיר:

כהנים. שרים וכמוהו ובני דוד כהנים היו:

ואיתנים. חזקים:

יסלף. יעות:

לנאמנים. הם האנשים הממהרים לדבר צחות או ירצה בזה האנשים הנאמנים בדבריהם לטוב טעמם וחכמתם:

זקנים. חכמים:

ומזיח אפיקים רפה. וחוזק חזקים החליש או ירצה בזה ואזור חזקים התיר מענין ולמזח תמיד יחגרה:

משגיא. מרבה:

שוטח. מפזר: