רדב"ז מה

והדר מקדשי היינו שכולן מסבלי והדר מקדשי עכ"ל. ואכתי ק"ל דעיקר התירוץ חסר מן הספר והכי הו"ל לתרוצי מי סברת דר"פ באתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי קאמר לא ר"פ באתרא דמעוטא מקדשי והדר מסבלי קאמר מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא קמ"ל חיישי' למיעוטא ויש לדחות דלא חש תלמודא לתרוצי מילתא דר"פ אלא לאשמועינן האי רבותא דאע"ג דבעלמא אזלי' בתר רובא הכא לא אזלינן בתר רובא אלא חיישינן למיעוטא מטעמי דאמרן לעיל. הוחזק שטר כתובה בשוק מהו הקשו על רש"י ז"ל דהא לא דמיא להך דלעיל דאין אדם מקדש בכתובה אלא בקידושין שקדמו לה וכן ההיא דלעיל דסבלונות היינו משום קידושין שקדמו לה ולדידי הא ל"ק וכי כלהו בחדא מחתא מחתינהו הא כדאיתא והא כדאיתא ומשום דדמי לה במאי דאמר אביי באתר דמקדשי והדר כתבי כתובה פרכינן עלה פשיטא דפירכא דלעיל מייתינן לה עלה דההיא דלעיל והרמב"ן ז"ל תירץ דרב אחא קאי אדלעיל באתרא דמסבלי והדר מקדשי דלא חיישינן איתחזק שטר כתובה בשוק מאי דאמרי כיון דכתב לה כתובה ש"מ שכבר קדשה באותם סבלונות או לא חיישינן ואסיקנא דבאתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה חיישינן משום דאי לא שכבר קדש לא היה כותב לה כתובה ומה שהקל עליך מסבלי והדר מקדשי החמיר עליך מקדשי והדר כתבי כתובה ויש לזה קצת דוחק דאי באתרא דמסבלי והדר מקדשי אע"ג דמקדש והדר כתבי כתובה לא היה פריך תלמודא פשיטא דלא חיישי' דאוקי חדא לבהדי חדא ושפיר איכא חידושא דלא חיישינן ולדעתי עיקר קושיא ליתא וכמה דכתיבנא לעיל הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: נז שאלת ממני אודיעך דעתי על ענין תרי ותרי אי הוי ספקא דאורייתא או דרבנן: תשובה תרי לישני נינהו בגמ' ורוב הפוסקים אשר אנו רגילים לסמוך עליהם פסקו דתרי ותרי ספק דרבנן הוא ולא אלים ספק דרבנן לאפוקי מילתא מחזקה קמייתא דאית לה להך מילתא ולמ"ד תרי ותרי ספק דאורייתא אלימא האי ספקא לאפוקי מילתא מחזקה קמייתא ומהאי כללא תוכל להבין מאי איכא בין הני תרי לישני אם ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה למ"ד, תרי ותרי ספיקא דאורייתא מוקי לה בספק א"א והבא עליה באשם תלוי וכן בב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה מפקע לה מחזקת א"א והבא עליה באשם תלוי ולמ"ד תרי ותרי דרבנן לא מפיק לה מחזקתה אם היתה פנויה ואם היתה א"א לא נפקא לה מחזקתה והבא עליה בחטאת ומזה תוכל להבין כל שאר נפקותות וכבר האריכו הראשונים להוכיח דקי"ל כהך לישנא תרי ותרי ספיקא דרבנן וגם אני הארכתי בה בתשובה על מעשה שבא לידינו בב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה והעלתי באותה תשובה דכל ספק שיולד לנו באותם קידושין אזלינן בהו לקולא ככל ספק קידושין שאם נולד לנו ספק אחר אית לן למיזל לקולא וכן הורה בעל הדין חדא דתרי ותרי כיון דקי"ל ספקא דרבנן הוא לא מפקי לה מחזקת פנויה ותו שנולד לנו ספק אחר באותם קידושין הרי היא בחזקת פנויה מ"מ אם אתה רוצה לעמוד על עיקר הדברים עיין באותה תשובה**(אמר הכותב הלא היא כתובה לעיל סימן נ"א וכתב לך נא ראה ויש בזה ב' תשובות בנדפסות כעת לא ידעתי אכנה איפה הם. )** הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: נח שאלת ממני אודיעך דעתי בא' שבא מארץ המערב והביא אחותו עמו ובא ושאל ממך ואמר קדשתי את אחותי פחותה מבת שש שנים שלא לדעתה אלא אני קבלתי קדושיה ועדיין היא קטנה והארוס נשאר בארץ המערב אם צריכה למאן או לא: תשובה אם הדבר כך אינה צריכה למאן לדעת כ"ע דאפי' לדעת רש"י ז"ל וגירסתו כל שנותנים לה אגוז ונוטלו צרור וזורקו מתקדשת למיאון והיינו פחותה מבת שש מ"מ מודה הוא דבעי' שתתקדש לדעתה אבל שלא לדעתה א"צ מיאון: נט שאלת עוד אם מותרת לאחיו של מקדש אמרתי לך מותרת לאחיו שאין כאן קידושין והלך ושדך את אחותו לאחיו של מקדש ושבח לאל שלא אירע תקלה ע"י הוראתי כי נראה ודאי שהשואל לך היה רשע מאותם אשר כתב עליהם הרמב"ם ז"ל בכתביו השוכנים במערב שהם יותר רשעים מהנכרים כי אחר ששדכה לאחיו יצא עליה ערעור שהיתה משודכת ומקודשת והבאתי לפני כל הבאים ממדינתו והעידו שמת אביו של הבת זה י"ח שנה והרי הבת גדולה עתה שוב אינה יכולה למאן וב' מהם העידו שיש פחות מב' שנים שקדשה שנמצא שאפי' בזמן הקידושין היתה גדולה והם בעצמם העידו שקבלה היא עצמה קידושיה ונמצא לפי"ז שהיא מקודשת קידושי תורה ורצה הרשע השואל לך להתיר א"א ואשת אח אם יש רעה גדולה מזו ומיד אמרתי למשדך שיזהר ממנה שהיא אשת אחיו והכרזתי עליה שהיא עגונה עד שיבא ארוסה וכתבתי כל זה אעפ"י שהם דברים פשוטים להודיע לבעלי ההוראה כמה הם צריכים ליזהר ולישמר מאנשי הדור הזה כ"ש מהבאים מערי מערב כי אינם בעלי דת ולא בעלי אמונה ואצ"ל בעלי תורה. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: סא שאלת ממני אודיעך דעתי במ"ש הרשב"א ז"ל סי' תשע"ה במי ששדך את בת בתו וכתב על עצמו קנס כו"כ ובשבועה ואח"כ לא רצתה האשה לינשא לחתן ופטר אותו הרב ז"ל מטעם דאנוס הוא ואפי' קבל עליו לרצותה ואם לא שיתחייב קנס אפ"ה פטור דוכי תרקבא דדינרי יהיב לה וכו' וק"ל בשלמא משבועה פטור דהוי אנוס אבל הקנס יפרע כיון דאית ליה וכי תימא לא מגבינן קנס בבבל ואנן בתר בני בבל גרירנן כבר כתב הרא"ש ז"ל כי דמי בושתו הוא נוטל וע"ז אנו סומכין לגבות קנסות החתנים: תשובה בכל הדברים טענינן טענת אונס בר מגיטין דקי"ל אין אונס בגיטין וכיון שהוא אנוס לענין שבועה כן הוא אנוס לענין הממון ופטור דמאי הו"ל למעבד אדרבה ממקום שבאת יש ראיה גמורה לזה דהא מטעם בושת אתה בא למידן ואנן קי"ל דאין חייב בבושת עד שיכוין תדע דאנן קי"ל אדם מועד לעולם בין ער בין ישן ומ"מ אם נפל מן הגג ברוח מצויה והזיק חייב כ"ד דברים ופטור מן הבושת מפני שלא נתכוון וכן ב' שחבלו זה את זה אם אחד מהם מתכוין ואחד אינו מתכוין זה שאינו מתכוין פטור מן הבושת וזה דבר מוסכם הילכך בנ"ד נמי זה לא נתכוון לביישו שהרי רוצה הוא אלא שהבת אינה רוצה הילכך יפה פטר אותו הרשב"א ז"ל מכל וכל מטעמא דאנוס. וא"ת הו"ל לאתנויי בהדיא תירץ הוא ז"ל דאונסא דלא שכיח הוא דכל הבנות מתרצות למי שירצו אביהן או קרוביהן אפילו שכיח ולא שכיח דמת או חולה לית ליה לאתנויי ויש טעות אונס ומיהו אם התנה בהדיא בין שיהיה העכבה מצידו או מצד הבת שיתחייב לתת כו"כ בתורת קנס ונשבע הכל לפי תנאו וכופין אותו לקיים שבועתו או אם זקף עליו הקנס בתורת מלוה חייב לקיים תנאו אבל אם לא היה שם שבועה ולא זקף עליו הקנס במלוה אלא קנס לבד אין גובין קנסות בבבל ואי משום דמי בושתו הא לא נתכוון לביישו כיון שהעכבה מצידה היא ביישתו ולא הוא אבל אי תפס לא מפקינן מיניה כדין כל שאר קנסות. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: סב שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שידך אחת מבנותיו ללוי והתנה עמו להכניס עמה סך ידוע לנדוניתה בקנין ושבועה וקודם שנשאת נפטר האם תטול הבת ההיא מה שקצב אביה לתת לה בנישואיה יותר על שאר אחיותיה