רד"ק על זכריה ד:ב

ויאמר. ויאמר כתיב והוא ספור דברי הכתוב וקרי ואמר והקרי דברי זכריה:

וגלה. במפיק ואיננה לנקבה נסתרת וכמוהו כבכורה בטרם קיץ ותעלומה יוציא אור לא גשמה ביום זעם:

ושבעה נרותיה עליה. כמו מנורת התורה. והאמצעי הוא רמז לענין האלוה המחבר בין ההפכים וכן שבע כפולות הם הפכים והמנהיגים לעולם שהיא כלו הפכים ז' כוכבי לכת והעולם שש צלעות ושלשה מישרים ובעל הצלעות הוא השביעי והוא הנקודה וכן גוף כל דבר אלא שבעל ספר יצירה זכר בעולם שש צלעות לששה צדדים והיכל הקדש מכוון באמצע זכר הדבר הנכבד שבכל הנוצרים:

עליה. על המנורה והגולה למעלה מהם והראה לו זאת המראה להודיעו כי האל יתברך יאיר לישראל הפך מה שהיו בחשכה:

שבעה ושבעה מוצקות לנרות. שבע מוצקות היו לה לכל נר מצוקה אחד, ורש"י ז"ל פירש שבעה ושבעה מוצקות לכל נר שבעה מוצקות מוצקות שם תאר במקום פעל שהיו מוציקות שמן מנר לנר: