רד"ק על תהילים פד:ד

גם. אם נאמר המזמור על דוד בהיותו בארץ פלשתים היה הזמן ההוא היתר על הבמות והיו מזבחות בכל מקום והיו מקננים בהם עופות אבל בבית המקדש לא היו מקוננים עופות מפני הטומאה כי אפילו בגג הבית עשו דבר שם שלא ינוח שם עוף והיו קורין אותו כליא עורב ואמר דוד אני אינני כמו העופות כי העופות הם מקננים את מזבחותיך ואני לא אוכל להיות שם: וזכר צפור דרור. שדרכם לקנן בישוב והוא עוף קטן קורין לו בלע"ז פשר"א: זכר דרור. שהוא חפשי בין בני אדם שמקנן בבתיהם: ואם נאמר על הגלות אמר כי עופות ימצאו להם מקום והם במקום מזבחותך החרב ומקננים שם העופות ואנחנו לא נוכל לחוג שם ולהקריב הקרבנות:

אפרוחיה. הם פרחי כהונה שהיו עם המזבחות תמיד כמו האפרוחים בקן:

מלכי ואלהי. כי אף על פי שאני בגלות אתה מלכי ואלהי: