רד"ק על תהילים פ

למנצח עדות. האמת הוא כמו שכתבנו כי פתיחת המזמורים הם על ענייני הניגון לא נודע היום אצלינו וזה המזמור נאמר על זה הגלות:

רועה. מעת שנחלקה מלכות ישראל נקרא ישראל יוסף ואפרים כי הוא הבכור במקום ראובן, ואמר יעקב יקרא בהם שמי כלומר יקרא ישראל בשם יוסף כמו שנקרא בשמי ישראל, ואחר שזכר יוסף ואפרים ומנשה שהם בני יוסף כאילו זכר בנימין שהוא בן רחל ובניה עיקר ישראל, ואמר אתה שהיית רועה ישראל ונוהג אותם כצאן האזינה תפילת ישראל עמך בגלות, וכמו שהיית יושב הכרובים לאהבת ישראל להועד שם כבודך אליהם כן תופיע בכבודך כמאז אליהם:

לפני. ולכה לישועתה לנו, תלך לפנינו להושיענו:

אלהים השיבנו. כלומר הכון לבבינו אליך:

והאר פניך. כי בעת הקצף הוא מסתיר פנים ובעת רצון הוא מאיר פנים ומשגיח לטובה:

ה' אלהים. חסר הנסמך כאילו אמר אלהים אלהי צבאות:

עשנת. כמו יעשן:

האכלתם. כלומר כמו שהמאכל והמשקה חק האדם תמיד בלילה וביום כך הדמעה חוק תמיד הוא:

בדמעות שליש. יש מפרשים כי על גלות בבל אמר שהיה שבעים שנה שהוא שליש מגלות מצרים שהיה מאתים ועשר שנה ויתכן לפרש כי על גלות שלישי נאמר:

מדון. שהם מריבים עמנו תמיד:

ילעגו למו. להם לעצמם או בזו לאל יתברך כלומר ילעגו לך ויאמרו שלא תוכל להושיענו:

אלהים. פירשנוהו ואמר זה הפסוק שלשה פעמים כדרך המתפלל לכפול דבריו לחזק התחינה אבל בכל אחד יש שינוי מעט:

גפן. המשיל כנסת ישראל לגפן:

תסיע תגרש. עתיד במקום עבר וכמוהו רבים, ואמר לשון נסיעה על הגפן כמו ויסע כעץ תקותו:

פנית. שלא עמד איש בפניהם:

ותשרש. מבנין פעול הדגוש עקירת השורש כמו ובכל תבואתי תשרש:

כסו הרים צלה. כמו בצילה:

וענפיה ארזי אל. כמו הארזים הגבוהים מאד לפיכך קראם ארזי אל, כי כל דבר שרוצה להגדילו סומך אותו לאל:

תשלח. כל כך גדלה עד ששלחה קציריה עד ים:

והקצירים. הם הענפים הקשים:

ויונקותיה. הם הענפים הרכים בני שנתם, ופירושו עד ים פלשתים והוא אורך ארץ ישראל:

ואל נהר. פרת והוא רחבה של א"י:

למה. סילקת שמירתך מהם:

וארוה. ולקטוה עוברי דרך:

יכרסמנה. ענין כריתה:

חזיר מיער. עי"ן תלויה ויש בו דרש:

וזיז שדי. כמו שדה:

וזיז שדי. כלל לחיות המדבר וחזיר וזיז משל על עובדי כו"ם וגם אוכלים את ישראל בכל פה. ובדרש וזיז שדי אמר רבי יהודה בר סימון הזיז הזה עוף גדול הוא ובשעה שפורש כנפיו מכסה גלגל חמה הדא הוא דכתיב המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן, ולמה נקרא שמו זיז שיש בו מכל מיני טעמים מזה ומזה:

אלהים. פירשנוהו שהוא חסר הנסמך כי צבאות אינו שם תואר לאל יתברך והעד מקום הסמיכות ה' אלהי הצבאות ופירושו אלהי עולם צבאות מעלה כלומר כי במצותיו הולכים ומושלים בעולם והוא אלהיהם, לא כדברי האומרים שהם אלהים:

שוב נא. שוב עתה אלינו וראה בלחצינו:

הבט משמים. כלומר אף על פי שאתה גבוה ונישא ואנחנו שפלים הבט אלינו:

ופקוד גפן זאת. שלא ירמסוה עוד זולתך:

וכנה. לפי מקומו נטיעה ויש אומרים כי הוא כמו וגינה בגימ"ל כי הכ"ף והגימ"ל ממוצא אחד: ויש לפרש כנה. כממו מכון והדגוש תמורת הנח והיא ירושלים או בית המקדש:

על בן. ענף:

אמצתה לך. כי כבר אמצת אותה לך ועתה נטשתה אותה:

בן. לשון נקבה כמו בן פורת יוסף או טעמו לבנה שזכר:

שרופה כסוחה. כרותה:

מגערת פניך יאבדו. ישראל שהוא הגפן הם אובדים מגערת פניך:

אבדו. כלומר שהסתרת פניך מהם וגערת בם:

תהי ידך. להגן:

על איש ימינך. ישראל כי בימינך ובזרועך הגדול קניתם מבית עבדים:

על בן אדם. כפל דבר:

אמצת לך. שאמצת אותו לך שהיה עמך ואתה לו לאלהים:

ולא. לא נשוב אחור ממך, כלומר מעבודתך:

תחיינו. מתמותת הגלות:

ובשמך נקרא. ואתה גואלינו:

האר פניך. כנגד מגערת פניך שזכר: