רד"ק על תהילים מב:ה

אלה. כשאזכור עליית הרגל בשמחה אשפוך עלי נפשי:

כי אעבור בסך. אע"פ שאבותיהם היו עוברים וראו באותה שמחה וכן וירעו אותנו המצרים:

כי אעבור בסך. כל אחד אומר כשאזכור כשהייתי עולה במניין העולים:

אדדם. אדדה עמם ופי' אתנהלה כלומר שהיינו מתנהלים בארצינו לעלות לרגל כי לא היה שטן ולא פגע רע בדרך והיינו בקול רנה ותודה:

תודה. שהיינו מודים ומשבחים בדרך שהיה מוליכנו בהבטחה:

המון חוגג. כי בקרבנותיהם היו עולים להקריב בחג, או פי' חוגג מרקד מרוב שמחה: