רד"ק על שופטים יד:יט

ויך מהם שלשים איש. קבלו רבותינו ז"ל כי מותר היה לו ליטמא למתים אף על פי שהיה נזיר כי המלאך אמר נזיר אלהים יהיה הנער ולא נדר הוא עצמו בנזיר ודברים שאמר לו המלאך בפירוש היו אסורים לו יין ותגלחת לפיכך היה מכה בפלשתים ומפשיטם אחר כן שנאמר ויך ויקח ולולי קבלתם היינו יכולין לומר כי היה מכה בפלשתים באבן אז בזולתם ולא היה נוגע בהם כמו שהכה אותה בלחי החמור שהיה משליך אותה עליהם והורג אותם בה או אפילו היה נוגע בם טרם מותם היה מסלק ידו מהם כי לא ימות האדם תכף מהמכה ואף על פי שהוכה מכת מות גם כן ויקח את חליצותם טרם מותם או אפילו אחר מותם צוה לפלשתי אחד להפשיטם, או נוכל לומר כי היה נזהר מלהטמא למת אלא במקום מצוה והמלחמה בפלשתים מצוה היתה להלחם בהם ולהושיע את ישראל מידם ומה' היה הכל כמו שכתוב כי מה' הוא והנה קבלו רבותינו ז"ל כי נזיר מטמא למת מצוה:

חליצותם. בגדיהם וכלי זינם ובדמיהם נתן החליפות למגידי החידה גם כן הסדינים אף על פי שלא זכרם או החליפות לבד כי די היה להם אחר שבמרמה לקחום ממנו: