רד"ק על יונה ב:ז

לקצבי הרים ירדתי. לסוף ההרים אשר בים כלומר לעיקריהם שהוא קרקע הים וקצב וקץ אחד הוא וכת"י לעיקרי טוריא נחתית:

הארץ בריחיה בעדי לעולם. מתחילה חשבתי שהארץ שהיא היבשה היו בריחיה בעדי כלומר שהיתה בורחת בעדי שלא אצא אליה לעולם שיהיה הים קברי ואחרי שאני חי במעי הדג ידעתי שהעלית משחת חיי והשחת הוא הקבר ואצא עוד אל היבשה:

ה' אלהי. ששפטת אותי בדין וי"ת ארעא נגדת בתוקפהא וגומר: