רד"ק על ישעיהו יז:ט

ביום ההוא. כעזובת החרש והאמיר, שם דבר, כמו ורבה העזובה בשקל מלוכה, אמר כי ערי מעוזו יהיו עזובות מפני האויב כעזובת החרש והאמיר שעוזב מלקט הפירות העוזב אותם לגבהם ולמעוטם כמו שאמר למעלה שנים שלשה גרגרים בראש אמיר:

אשר עזבו מפני בני ישראל. פירוש כעזובה שעזבו הכנענים מפני בני ישראל, וכעזובת שזכר עומד במקום שנים כי משבעה אומות רבים מהם ברחו ועזבו עריהם כשבאו ישראל לארץ, ובדרש אומר כי הכנעני פנה לפניהם והלך לאפריקי, ויש אומרים כי הפריזי פנה, כן ישראל עזבו אפילו ערי המעוז מפני מלך אשור, ואפשר שעליהם נאמר ויעל על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם ולא הוצרך להלחם עליהם כי מצאן עזובות ולא הניחו בהם אלא הנשים והטף, וזהו שאמר ויאמר לבקעם אליו כלומר חשב לבקעה בדיק ומחי קביל ולא הוצרך כי מצאם עזובות:

והיתה שממה. והיתה הארץ שממה מאין יושב: