רד"ק על ישעיהו א:ד

הוי גוי חוטא. הוי לשון קריאה וצעקה הן לאבל הן להשמיע השומע, וי"ת זה לשון אבל כמו אוי שתרגם ווי על עם דאתקריאו עם קדיש וחטו:

כבד. שם תאר בשקל מלך עבד והוא אחד בסמוך ובמוכרת:

מרעים. אינו אומר על האבות אלא עליהם אומר שהם זרע המרעים לעצמם במעשיהם הרעים הפך זרע ברוכי ה', וכן הם בנים משחיתים דרכיהם:

נאצו. הכעיסו:

את קדוש ישראל. שנתקדש בתוכם בנפלאותיו ובנקמותיו אשר עשה באויביהם והם עזבוהו:

נזרו. בשקל יכלו מענין וינזרו מקדשי בני ישראל, כלומר נבדלו מהאל והלכו להם אחורנית מעבודתו, או פירושו שהפכו לאל ערף ולא פנים כמו שאמר ויהיו לאחור ולא לפנים, ותרגם יונתן וחזרו לפולחני קדל וגו' ויתכן להיות נזרו מבנין נפעל בשקל שדים נכונו, נסגו מענין זר, ויונתן תרגם נזורו אחור לענין העונש ולא לענין המעשה שתרגם ובדיל עובדיהן וגומר: