רד"ק על דברי הימים א׳ ז:כא

והרגום אנשי גת הנולדים בארץ. יש מפר' כי לפיכך אמ' "הנולדים בארץ" – לפי שהם אנשי גת היו נולדים בארץ והיו יודעים מוצא הארץ ומובאיה, והם בני אפרים נכנסו בארץ לקחת מקניהם ולא ידעו הדרכים, והם בני גת ארבו להם והרגום. ויש מפרשי' כי אמ' "הנולדים בארץ" לפי שהיתה גת אחר כן לישראל; אמר כי בני גת הנולדים בארץ, והם הפלשתים, הם שהרגום. ולפי דעתי כי "הנולדים בארץ" שב לבני אפרים; ולפי שזכר בבני אפרים הנולדים במצרים, והם בניו ובני בניו כמו שאמ' "וירא יוסף לאפרים בני שלשים" (בר' נ,כג), אמ' כי בני אפרים הנולדים בארץ – שהוליד הוא בארץ – ירדו לארץ גת לקחת מקניהם והרגום אנשי גת. וזה היה במדבר; כי בארץ ישראל לא יכול להיות, לפי שאמ' "ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים" (להלן פס' כב), ואפרים לא נכנס לארץ, כי לא נכנסו מיוצאי מצרים מבן עשרים שנה ומעלה כי אם יהושע וכלב (במ' יד,כט-ל). לפיכך אני אומר כי המעשה הזה היה במדבר או בארץ הגלעד, ועדין אפרים חי; כי זה יכול להיות, כי מכיר בן מנשה היה מכובשי ארץ גלעד (יה' יז,א), והנה בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף (בר' נ,כג). ומה שמוכיח הפיר' הזה, כי תמצא מספר בני אפרים בצאתם ממצרים כשנמנו במדבר סיני בשנה השנית ארבעים אלף וחמש מאות (במ' א,לג), וכשנמנו בכניסתן לארץ בערבות מואב בשנת הארבעים לא היו אלא שנים ושלשים אלף וחמש מאות (במ' כו,לז); ואלו שמונת אלפים שחסרו במדבר הם שהרגו בני גת. ורבותי' ז"ל דרשו (ב' סנה' צב,ב) כי זה היה קודם יציאת מצרים, שמנו את הקץ וטעו, ויצאו בלא עתם וקרה להם זה: