רד"ק על דברי הימים א׳ ז:א

ולבני יששכר. למ"ד "ולבני" כלמ"ד "והשלישי לאבשלום" (הש' לעיל ג,ב). למעלה (ב,ג) החל לספר ביחש השבטים, והפסיק בלוי וספר יחשם ומושבותם בעריהם; ועתה חזר ליחש השבטים ומספרם כאשר נמצאו בימי דוד מלך ישראל. ומה שהניח מהם שלא זכר הנה, זכר אותם עם האחרים כולם בספור באם אל דוד חברונה להמליכו (דה"א יב,כד ואי'). ויחש דן ובניו לא זכר; ויש אומרים כי חשים בני אחר שזכר סמוך לבני נפתלי (להלן פס' יב) הוא רמז לחושים בן דן. ומנפתלי גם כן לא זכר יחשו כי אם בניו לבד (להלן פס' יג); אולי לא מצא יחשם כתוב ולא נאמר לו בקבלה. או מה שהניח מן היחשים כלל באמרו בסוף "וכל ישראל התיחשו והנם כתובים על ספר מלכי ישראל" (דה"א ט,א):