רד"ק על דברי הימים א׳ ו:יח

ואלה העמדים. זכר אלה שלשה, הימן ואסף ואיתן, שהיו ראשי אבות ללוים. ולכבודם מיחש כל אחד מהם עד לוי; והימן שהיה גדול ונכבד מהשנים יחשו עד יעקב אבינו ואמר עליו "בן ישראל" (להלן פס' כג), ובשנים אמ' "בן לוי" (להלן פס' כח,לב) ולא עוד. ומפני שהיה נכבד מהשנים היה עומד בשיר אמצעי, ואסף על ימינו ואיתן על שמאלו. ורבותי' ז"ל דרשו (ב"ר צח,ה) כי לפיכך אמ' ביחש הימן "בן ישראל" – לפי שהיה מבני קרח; ואמר יעקב אבינו "בקהלם אל תחד כבודי" (בר' מט,ו), כלומ': בקהלה שיקהלו מעצמם לא יזכר שמי – וכן אמ' בתורה "קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" (במ' טז,א) – אבל בקהלה שיקהלו לעבודת השם על ידי דוד יזכר שמי – לפיכך אמ' "בן ישראל". ביחש הימן זה תמצא השמות משתנים ממה שהזכירם למעלה (פס' ז-יג). וזהו המנהג כמו שתראה בהרבה מקומות – יש שהיו לו שני שמות, פעם קוראים אותו באחד ופעם באחר; ויש שהיה משתנה שמו מעט – השם האחד קרוב לאחר באותיות – ולא היו קפדים בזה, כמו "תוח" שזוכר הנה (פס' יט), ולמעלה זוכר אותו "תחת", ובספר שמואל "תוחו" (ש"א א,א); וכן זוכר הנה "צוף" (פס' כ'), ולמעלה "צופי" (ו,יא); וכן "אליאל" (פס' יט), ולמעלה זוכר אותו "אליאב" (ו,יב), ובספר שמואל "אליהוא" (ש"א א,א):