רד"ק על דברי הימים א׳ ד:כז

וכל משפחותם לא הרבו עד בני יהודה. לפי שהיו שוכנים בתוך בני יהודה, אמר כי לא הרבו משפחותם שיגיעו למספר בני יהודה – לפיכך היו יושבים בתוכם ונספחים אליהם, וישבו בקצת ערי יהודה. וכן תמצא הערים אשר מזכיר הנה בספר יהושע בכלל ערי יהודה (יה' טו,כ-לו); ומזכיר אותם גם כן בנחלת בני שמעון שנפלה להם בתוך נחלת יהודה (שם יט,א-ו). לפיכך אמר הנה אלה עריהם עד מלך דויד – אבל כשמלך דוד וחזקו בני יהודה, גרשום בני יהודה מנחלתם. והם בקשו להם נחלה, כמו שאומ' "וילכו למבוא גדור עד למזרח הגיא" וגו' "ומהם מן בני שמעון הלכו להר שעיר" וגו' (דה"א ד לט-מב); כי הלכו הנה והנה לבקש נחלה. ומה שאמ' זאת מושבתם והתיחשם להם, ר"ל כי אלה חמש ערים וחצריהן נשארו להם, ולא גרשום משם בני יהודה, והתיחשו אליהם, כלומ' כי היו נקראים על שמם כל הימים. ואיננו רחוק בלשון לזכור "יחש" בענין הערים, כי עקר מלת "יחש" הוא גלוי המשפחה להודיע על האיש מאי זה משפחה הוא ומאי זה שבט הוא – כן מיחש הערים אל האדם או האדם אל הערים להודיע ולגלות הדבר. וכן קראו ליו"ד "צוֹרי" (מ"א ז,יד) "יו"ד היחש", שמיחש אותו אל צוֹר שהוא שם העיר, כמו שקראו ליו"ד "עברי" (בר' לט,יד) "יו"ד היחש", שמיחש אותו אל עבר. ומה שאמ' "זאת מושבתם" ולא אמ' "אלה", כן דרך הלשון בהרבה מקומות, יחיד בלשון רבים ורבים בלשון יחיד: "כי תקראנה מלחמה" (שמ' א,י), "ויבא משה ואהרן" (שמ' ז,י), והדומים להם, כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק (ו,ב-ז,א). או יהיה פרושו: זאת הארץ: