רד"ק על דברי הימים א׳ כה:א

ויבדל דויד. פי': הבדיל בני אסף הימן וידותון להיות משוררים, והאחרים להיות שוערים (להלן א כו,א ואי'), והאחרים להיות גזברים על אוצרות בית יי' (שם כו,כ ואי'); הכל כמו שאומ'. וכל חבורה מהם נחלקו ביניהם על פי הגורל:

הנבאים בכנרות בנבלים ובמצלתים. היו בני אסף מנגנים בכלי שיר; ואסף שורה עליו רוח הקדש, והיה משורר בפיו לקול הכנורות. וכן הימן וכן ידותון – כלם היו נבאים על כלי השיר; כי ספר תלים ברוח הקדש נאמ', ויש בו נבואות ועתידות הגלות והגאלה. והיו בני אסף ארבעה (להלן פס' ב), ובני ידותון ששה (פס' ג); ובמספר אינם כי אם חמשה: "גדליהו וצרי וישעיהו חשביהו ומתתיהו" (שם) – ואמ' "ששה" ואינם אלא חמשה! אבל במספר הגורל מצאנו אחד שאינו הנה, והוא שאמ' "העשירי שמעי" (להלן פס' יז). ונמצא בהגדה (ב"ר צד,ט) כי כשחלקם דוד היו לידותון אלה חמשה בנים, והיתה אשתו מעוברת משמעי, וראה ברוח הקדש שגם הוא יהיה ראש משמרה; לפיכך אמ' "ששה". ויתכן לומ' שאז היה קטן, ולא היה ראוי לשורר ולהיותו ראש משמרה עדין, עד שגדל והיה ראש משמרה; לפיכך ספרו במספר הגורל, לפי שהיו מלמדים אותו, והיה עתיד להיות ראש משמרה. ובני הימן היו ארבעה עשר, כי "רוממתי עזר" (להלן פס' ד,לא) הוא שם אחד; אע"פ שהוא שתי תבות הנה, כמהו רבים. הנה בין שלשתם היו עשרים וארבעה ראשי משמרות, כנגד הכהנים שהיו גם כן עשרים וארבעה; ויוסף בן אסף ראש משמרות הלוים היה משרת עם יהויריב ראש משמרות הכהנים, וכן כלם. ואלה כ"ד ראשי משמרות הלוים היה כל אחד מהם עם אחיו ובניו שנים עשר (להלן פס' ט ואי'); הנה בין כלם היו מאתים שמנים ושמונה כמו שאומר (להלן פס' ז):