רד"ק על דברי הימים א׳ ב:יח

וכלב בן חצרון. יש מרבותינו ז"ל (ב' סוטה יא,ב) שאמרו כי הוא כלב בן יפונה; ולמה נקרא שמו "בן יפנה"? שפנה מעצת מרגלים. ומה שאמ' גם כן "עתניאל בן קנז אחי כלב" (יה' טו,יז), אמרו כי אחיו היה מאמו, ולא שהיה כלב בן קנז, אלא חורגו שהוא בן אשתו. ואמרו: דיקא, דכת' "הקנזי" (במ' לב,יב) ולא כת' "בן קנז". ולא יראה כן לפי פשטי הפסוקים; כי לפי פשטי הפסוקים נראה כי כלב זה היה מבני חצרן הראשונים, ואומ' (להלן פס' כא) כי אחַר לקח בת מכיר והוא בן ששים שנה. ואם כמו שאמרו רבותי' ז"ל כי היה כלב בן יפנה, כשהוליד חצרון כלב היה חצרון בן מאה ושבעים שנה; כי כלב אמר "בן ארבעים שנה אנכי בשלח אותי משה עבד יי'" (הש' יה' יד,ז), וזה היה בשנה שניה שיצאו ממצרים, וחצרון היה מבאי מצרים:

הוליד את עזובה אשה ואת יריעות. ואחר כן אמ' "ותמת עזובה..." (להלן פס' יט), ואומ' ואלה בניה ; נראה כי נשיו היו, ונראה כי בנותיו היו! וכן אמרו רבותינו ז"ל: וכי יש אדם מוליד את נשיו? ודרשו בו עניינים. ולפי דעתי כי "את" זה כמו "מן", וכן "כצאתי את העיר" (שמ' ט,כט), ואחרים זולתו; וכן פיר' הפסוק: וכלב בן חצרון הוליד מן עזובה אשתו ומן יריעות – שתיהן היו נשיו ומשתיהן היו לו בני'. וקצר התולדה ולא זכר אלא בני האחת, והיא עזובה, ועליה אמר "ואלה בניה"; וכאשר מתה עזובה, לקח לו כלב אשה אחרת שמה "אפרת" (להלן פס' יט):