רד"ק על דברי הימים א׳ טז:כג

שירו ליי' כל הארץ. וגם זה המזמור אמרו בו ביום. ואמרו רבותי' ז"ל (סע"ר יב) כי "הודו ליי'" (לעיל פס' ח) אמרו בבקר, ו"שירו ליי'" בין הערבים; וכך אמרו אלה השנים המזמורים בכל יום לפני הארון כל הימים, עד שהביא שלמה את הארן לבית עולמים:

בשרו מיום אל יום ישועתו. כמו "יום ביומו" (הש' להלן פס' לז), כלומ': כל יום בשרו ישועתו, כי תמיד הוא מושיע אתכם מיד אויביכם. ואמ' זה על ישועת הארון, כי על כרחם השיבו אותו פלשתים (ש"א ה-ו). וזהו "ספרו בגוים את כבודו" (להלן פס' כד); כי כבוד גדול היה דבר הארון, ובאותו הדבר היה להם לגוים להכיר כי כל אלהי העמים אלילים, ויי' שמים עשה . כי אף עובדי צבא השמים עבודתם הבל, כי הוא עשה השמים וצבאם והארץ והים וכל אשר בהם, ואין ראוי לעבוד העבדים אלא האדון; והנה דגון אלהיהם נפל לפני הארן ונכרת, והוא נשאר בכבודו (ש"א ה,ג) – וכבדוהו ונשאוהו בראותם נפלאותיו (שם ו,ז ואי'):