רד"ק על דברי הימים א׳ א:ז

ובני יון. והניח מגוג ומדי ותובל ומשך ותירס, וכן בספר בראשית (י,ג-ה), כדי לקצר, כי אין יחשם בא לעקר. ואולי גמר ויון היו ראשי המשפחות היוצאות מיפת:

ותרשישה. ובספר בראשית "ותרשיש" (י,ד), ואחד הוא:

ורודנים. כת' ברי"ש ראשונה, ובספר בראשית (י,ד) כת' "ודודנים" בשני דל'. ולפי שהדל"ת והרי"ש קרובים בכתיבתם, והרואים בספרי היחשים הנכתבים בימי הקדמונים יש שהיו קוראים בדל' ויש שהיו קוראים ברי"ש, ונשארו השמות כן בפי בני אדם בדל' וברי"ש, לפיכך נכתב בספר בראשית באחד מן הקריאות ונכתב בספר הזה באחרת, להודיע כי הכל שם אחד, ואם זה קורא בדל' וזה ברי"ש. וכן "רבלתה" (מ"ב כה,ז) ברי"ש ו"דבלתה" (יח' ו,יד) בדל', "דעואל" (במ' א,יד) בדל' "רעואל" (במ' ב,יד) ברי"ש. וכן תשתנה הקריאה בו"ו וביו"ד לפי שהם קרובים בכתיבתם. וכן תשתנה בנחות – באל"ף ובה"א – בתכלית המלה, כמו ב"סבתא" (להלן פס' ט) ו"סבתה" (בר' י,ז), כי האל"ף והה"א אחיות – אותיות הנשימה, ומי שירצה לכתוב אל"ף יכתוב ולכתוב ה"א יכתוב. וזה השימוש באותיות אהו"י הוא גם כן בפעלים ובשמות ובמלים, כמו שבארנו בספר הדקדוק אשר חברנו באר היטב. ואע"פ שיש בשינוי אותיות השמות האלה דרשות, לא ראיתי לכתבם למען לא תארך המלאכה עלי; והעקר הוא מה שכתבתי: