רד"ק על מלכים ב' ו:כה

ראש חמור. כמשמעו כי הבהמות הטמאות והשקצים היו אוכלים מפני הרעב וכן תרגום יונתן רישא דחמרא וי"מ כמו מעשר החמר והוא רחוק:

חריונים. כן כתיב וקרי דביונים ופי' צואת יונים והכתוב אומר מה שיוצא מחור היונים והקרי לשון נקיה יותר מה שזב מן היונים ותרגם זיב דוב וכתרגום יונתן דזבל מפקת יוניא והיו מבערים אש בצואת היונים כי לא היו להם עצים כי מפני המצור לא היו יכולים לצאת מן העיר לחטוב עצים ביער ואדוני אבי ז"ל פי' דביונים מה שבזפק היונים שהיונים היו יוצאים ואוכלים התבואה ונכנסים לעיר והיו אנשי העיר לוקחים מה שבזפק היונים ואוכלים כי מפני המצור היה הרעב: