רד"ק על דברי הימים ב' ה:ט

ויאריכו הבדים. אם אלו הבדים הם שהיו בארון מתחלה, תמה הוא היאך נראו על פני הדביר . שהרי הבדים לא היה ארכן יותר מעשר אמות, שהרי קדש הקדשים של אהל מועד לא היה אלא עשר, והארון היה נתון בתוכו, ולא נאמר בתורה שהיו נראין הבדים מבחוץ לפרכת; והדביר היה רחבו עשרים (דה"ב ג,ח) – אם כן היאך היו נראין על פני הדביר? ואפשר שעשו לארון בדים אחרים ארוכים מהם כדי שיראו על פני הדביר; וזהו שאומר "ויאריכו" שהוא פעל יוצא, ולא אמ' "ויַאַרְכו". גם כן יתכן לפרש כי אותן הבדים היו שהיו בארון מתחלה. ואפשר שהיה ארכן עשר אמות, וקודם שהכניסו הארון לדביר היו הבדים נתונים בארון בשוה – שהיו עודפים אחורי הארון כמו לפני הארון – שהרי ארבעה אנשים היו נושאים אותו: לכל בד שני אנשים, אחד לפניו ואחד לאחוריו. וכיון שהביאו הארון לדביר כמו שהיה – עם בדיו – ולא היה עתיד עוד לנשאו בכתף, האריכו הבדים ומשכום כלפי חוץ עד שנראו ראשי הבדים על פני הדביר, כדי שיהיה נכנס שם כהן גדול ביום הכפורים להקטיר בין הבדים ולא יהיה פונה הנה והנה. לפיכך האריכו הבדים עד פני הדביר; ולא יראו החוצה – חוץ לפני הדביר. ואם תאמר: כיון שלא היה ארך הבדים אלא עשר אמות, והדביר רחבו עשרים, היאך נראו עדין על פני הדביר? יתכן שלא נתנו הארון סמוך לכותל מערבי, אלא הרחיקו אותו מן הכותל. והכרובים פורשים כנפים על הארון ועל בדיו (פס' ח), שהיה פרישת הכנפים ברחב גם כן עשרים אמה, כמו שהיה בארך (דה"ב ג,יג). או היה רחב הכנפים כרחב הארון וארך הבדים. ורבותי' ז"ל דרשו (ב' יומא נד,א): כת' ויראו ראשי הבדים , וכת' ולא יראו החוצה . הא כיצד? דוחקים ובולטין ויוצאין בפרכת ונראין כמין שני דדי אשה, שנ' "בין שדי ילין" (שה"ש א,יג). ואין אנו צריכין לדרש הזה, שהוא אומ' שהיו נראין על פני הדביר, אבל חוץ לכותל הדביר לא היו נראין. ומה שאמרו עוד (ב' מג' י,ב): מקום ארון אינו מן המדה ובנס היה עומד, לא ידעתי מה טעם; שהרי הכת' אומ' שהכרובים היו פורשים כנפים על הארון (לעיל פס' ח), והארון מתחת כנפי הכרובים היה ואינו נכנס בחשבון. ואם כן, מה טעם לתת נס במקום שאינו צריך? והם אמרו (ב' שם) כי הארון עשר אמות היו לו לכל רוח; זה לא מצאנו, ולא יתכן לפי הפסוקים! והם שאמרו ידעו מה אמרו, כי דעתם רחבה מדעתנו:

ויהי שם. הבדים היו שם, ואמ' "ויהי" דרך כלל; ובמלכים: "ויהיו שם" (מ"א ח,ח). אמ' שהיו שם הבדים, שלא הסירו אותם עוד כמו שכת' "לא יסורו ממנו" (שמ' כה,טו), וגם לא החזירום לאחוריהם, אלא היו משוכים לפני הדביר לעולם – זהו עד היום הזה . אם כן, דלתות שער הדביר לא היו נסגרות; לפיכך הֻצרך לעשות פרכת, להיות מסך מבדיל: