רד"ק על דברי הימים ב' ד:ג

ודמות בקרים תחת לו סביב. מלת "לו" שבה אל "שפתו" שזכר (פס' ב), כמו שאמ' במלכים "מתחת לשפתו" (מ"א ז,כד); ואע"פ ש"שפה" לשון נקבה, הנה מצאנו "שפה יהיה" (שמ' כח,לב) – לשון זכר. או שבה מלת "לו" אל "הים" (פס' ב), ואינו רוצה לומר מתחתיו ממש; אלא בקומתו מתחת היו מצוירים דמות הבקרים. ובקרים שזכר הנה הם הפקעים שזכר בספר מלכים (מ"א שם), ותרג' יונתן "פקעים" – "דמות ביעין"; א"כ נצטרך לפרש כי גופם היה עגול כדמות ביצים, ופניהם היו דמות פני בקרים:

עשר באמה מקיפים את הים סביב. פרשו רבותי' ז"ל (ב' ערוב' יד,ב) כי השלש אמות התחתונות היו מרבעות והשתים העליונות עגולות – כי קומת הים חמש אמות (לעיל פס' ב). ופי' "עשר באמה" כי הבקרים היו בשלש אמות התחתונות שהיה הים מרבע בהם, ובהם היו הבקרים; וזהו שאמ' "עשר באמה", פי': עשר באמה לכל רוח. הנה היה רִבוּע הים ארבעים אמה, ועגולו מלמעלה שלשים אמה:

יצוקים במצקתו. השם: "מוּצֶקֶת", בפלס "מוֹלֶדֶת" (בר' כד,ח), ואם זה בחל"ם וזה בשר"ק. ופי' כי אלה הבקרים הותכו עם הים כאחד, לא שחברו בו אחר כן: