רד"ק על דברי הימים ב' לב

אחרי הדברים והאמת האלה. אחרי שעשו הדברים והאמת האלה חזקיהו ויהודה, ולשוב לעבודת אלהי אמת, בא עליהם סנחריב . כי אע"פ שחזקיהו היה לבו שלם, ביהודה היו דברים רעים, ולא היה לבב כלם שלם עם יי', כמו שאמ' ישעיה הנביא בהרבה תוכחות שאמ' עליהם:

ויאמר לבקעם אליו. וכן עשה, כמו שאמ' במלכים "ויתפשם" (מ"ב יח,יג). וכמהו "לשכב את בת יעקב" (בר' לד,ז), "להרגו בערמה" (שמ' כא,יד), והדומים להם:

ואת הנחל השוטף בתוך הארץ. זה גיחון; והיה אז מלא ושוטף, וסתמו אותו:

שלח לרב. חרב, והוא כלל לכל כלי זיין. וכן "ואיש שלחו בידו" (דה"ב כג,י):

וינשא לעיני כל הגוים מאחרי כן. משפטו "ויתנשא", ופי' כמו "מתנשא לאמר" (מ"א א,ה): מתגאה מפני הגדולה והכבוד שהיה לו. וזהו שאמ' "כי גבה לבו" (להלן פס' כה):

וארות. אבוסים; ותר' "אבוס בעליו" (יש' א,ג) – "אוריא דמרוהי".

וכן ועדרים לאֲוֵרוֹת ; והוא הפוך מן "אֻרָוֹת". ו"עדרים" פרושו: מערכות; וכן "עדרי מערכה בלב שלם" (הש' דה"א יב,לט):

העליון. נראה כי שני פלגים היה נחל גיחון, והעליון סתם. ואני תמה ממה שאמרו רבותי' ז"ל (ב' בר' י,ב): סתם מי גיחון ולא הודו לו; והנה כת' למעלה "ויועץ עם שריו וגבוריו לסתום את מימי העינות" (לעיל פס' ג), ובכלל "שריו" חכמי ישראל, כמו שכת' "שרי אלפים" (שמ' יח,כא), והם היו החכמים והשופטים (שם יח,כא-כב)! ובהגדה מצאתי (אדר"נ ב נוסחא א): סתם מי גיחון, והסכימה דעתו לדעת המקום:

וַיַּישְּרֵם למטה מערבה. משפטו "וַיְיַשְּרֵם", ובנוח היו"ד – פ"א הפעל – הוטלה תנועתה על היו"ד הנוספת. "מערבה" מלעיל, ובה"א נוספת; רוצ' לומ': ישרם והעבירם למטה מן הארץ על ידי חלונות לצד מערב לעיר דוד :

במליצי שרי בבל. סמוך על סמוך; וכן "נהרי נחלי דבש וחמאה" (איוב כ,יז), "מבחר וטוב לבנון" (יח' לא,טז). ופי' "מליצי" מענין מליצה:

לדעת כל בלבבו. כל אשר בלבבו. והוא שמח עליהם, והראה אותם כל בית נכתה (מ"ב כ,יג). וכל זה לכבוד עצמו, והתגאה בזה; והשם חשב לו זה לעון. ופי' "לדעת": שידעו בני אדם:

במעלה קברי בני דויד. במקום המעֻלה שבהם, כלומ': עם הטובים שבהם. וכן אמרו רבותי' ז"ל (ב' ב"ק טז,ב): אצל המעולים שבמשפחה; ומאן נינהו? דוד ושלמה: