רד"ק על דברי הימים ב' כד:ז

כי עתליהו המרשעת. "המרשעת" תאר, וכן "הערים המבדלות" (יה' טז,ט) תאר – המ"ם בחר"ק:

בניה פרצו את בית האלהים. פי': היא ובניה פרצו בית האלהים, לפיכך צריך חזוק ותקון. ופי' "בניה": בנים שהיו לה מאיש אחר, ולא מן המלך:

וגם כל קדשי בית יי' עשו לבעלים. שאלו לא הוציאו קדשי בית יי' לבעלים, היו הקדשים ההם מספיקים לחזק בדק הבית; אבל עשו אותם לבעלים – לפיכך צריך לקבץ כסף מכל ישראל. ולא הוציאו עתליהו ובניה כל קדשי בית יי', אלא רוב הקדשים; לפיכך אמ' "כל", שפרושו כמו "רב", כמו "וכל טוב אדניו בידו" (בר' כד,י). והראיה כי נשארו מן הקדשים בבית יי' מה שאומר בספר מלכים כשעלה חזאל ירושלם "ויקח יהואש מלך יהודה את כל הקדשים אשר הקדישו יהושפט ויהורם" וכו' (מ"ב יב,יט). והנותר ההוא לא רצה יהואש להוציאו במלאכה, שלא ישאר אוצר יי' רק. ואלו לא פרצו עתליהו ובניה הבית עדין היה קים, כי מיום שנבנה הבית עד שבדקו יואש לא היו אלא מאה וחמשים וחמש שנה, ובנין חזק כאותו בנין היה עומד יותר ויותר אלולי שפרצוהו: