רד"ק על דברי הימים ב' א

ויאמר שלמה לכל ישראל וגו' וילכו שלמה וכל הקהל. פי': אמר להם שילכו לבמה אשר בגבעון וילכו; והוא מזבח הנחשת ש עשה משה . וכן "ויאמר יי' לדג ויקא את יונה" (יונה ב,יא) – אמ' לו שיקיא אותו וכן עשה; וכן "ויאמר יי' למלאך וישב חרבו אל נדנה" (לעיל א כא,כז):

ויעל עליו עלות אלף. לא בפעם אחת, אלא קודם שובו משם לירושלם:

ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם. אין למ"ד "לבמה" במקום מ"ם כמו שכתב ר' יונה (הרקמה נה-נו), כי זה הפך זה! כי הלמ"ד מורה הקירוב, והמ"ם מורה הריחוק – ואיך יהיה זה במקום זה? אלא פירושו כך: "ויבא שלמה" – שהלך ל"במה אשר בגבעון"; בא "ירושלם" – מלפני אהל מועד שהיה בגבעון בא לו לירושלם; וימלך על ישראל . ורבותי' ז"ל דרשוהו כך (ב' יומא נג,א): כשבא שלמה מגבעון לירושלם, היו פניו לבמה אשר בגבעון כמו שהיו פניו כשהלך לשם; כלומ' כי כשיצא מהבית שהיתה שם הבמה, מהלך לאחוריו ופניו לבמה מפני כבוד הבמה. ולמדו מזה (שם): וכן כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם – כשהיו נפטרין לא היו מחזירין פניהם והולכין, אלא מצדידין פניהם והולכין; וכן תלמיד הנפטר מרבו:

ויניחם בערי הרכב. בערים שהיו שם גדלים הסוסים, שהיתה ארץ מקנה:

כאבנים. לא אמ' על הערך, אלא שהיה נמצא הזהב והכסף בירושלם לרב כמו האבנים; והוא על דרך הפלגה. ובדרש (ירוש' סנה' יג,א): "כאבנים" – ולא היו נגנבות? א"ר יוסי: אבני עשר אמות ואבני שמנה:

ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים. פרשו אדני אבי ז"ל בספר מלכים כי פרעה נתן לו יציאות ורוחות במצרים מוצא הסוסים, והיה מוכר אותם לסוחרים לשנה; וזה הוא "יקחו מקוה במחיר" (מ"א י,כח). ו"מקוה" לשון קבוץ. ובמלכים "מקוה" כת', בה"א, והנה באל"ף, כי אותיות אהו"י מתחלפות:

מרכבה בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה. מכאן למדנו שהמרכבה היא ארבעה סוסים:

בידם יוציאו. ברשותם, כלומ': כל המלכי' שהיו מוציאים סוסים ממצרים – על יד הסוחרים שהיו לוקחים המוצא מהמלך שלמה היו מוציאים, והיו נותנים בסוס מאה וחמשים כסף: