רד"ק על הושע ז:ד

כלם מנאפים. המלך עם השרים וגם העם נשמעים אליהם והמשיל חמימות הניאוף לחמימות האש, ואמר כי הם כמו התנור הבוער. מאופה ר"ל שהאופה בערו והסיקו לאפות בו הפת ורוב חמימות התנור והסיקו הוא הזמן שישבות האופה מהעיר הנשים האופות בו לחמם והזמן ההוא הוא מלוש בצק עד חמצתו כי כשמשים העצים בתנור להסיקו הוא מצוה הנשים ללוש וישבות מהעיר אותן עד שיחמץ הבצק כמו שהוא משער בלבו ואז יעורר אותן שיבואו עם בצקן לאפות וזהו שיעור היסק התנור ואמר כי הם בוערים בניאוף כמו התנור בעת היסקו:

בוערה. מלעיל הטרחא בעי"ן והה"א נוספת כי תנור לשון זכר:

מעיר. כמו מהעיר ויונתן תירגם כולהון מחמדין וגו', ואדוני אבי ז"ל פירש ישבות מעיר היצר המעיר אותן אם ישבות לא ישבות זמן ארוך אלא מלוש בצק עד חמצתו:

חמצתו. מקור בפלס לחמלה עליך או שם בשקל טמאה: