רד"ק על הושע ד:ו

נדמו עמי. גם זה ענין כריתה, ויונתן תירגם איטפשו:

מבלי הדעת. כי אין מי שיודיעם ויורם הדרך הטובה:

כי אתה הדעת מאסת. אמר כנגד הכהן שהיה בזמן ההוא אתה מאסת הדעת לעצמך ולהורותו לעם, לפיכך אני אמאסך מכהן לי. כיון שאין אתה עושה משפט הכהן שהוא להורות התורה אמאסך שלא תהיה כהן בביתי, ואיך אמר כי מבלי הדעת נדמו והלא היו להם כל זמן נביאי אמת שהיו מורים להם התורה ומוכיחים אותם יום יום על רעתם, נאמר כי אחר שהכהנים שהיה להם להורות התורה היו תועים מדרך האמת כמו העם היו נתלים בהם ובנביאי האמת היו מסופקים מפני נביאי השקר שהיו מורים להם הפך האמת לפיכך נדמו העם ונשחתו:

ואמאסך. כתיב באל"ף יתירה בין הסמ"ך וכ"ף הנמצא ולא ידענו ענינה למה נכתבה שם:

ותשכח תורת אלהיך. כי לכהנים נתנה להורותם כמו שכתוב ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה לכהנים בני לוי, וכתיב יורו משפטיך ליעקב ואתה שכחת אותה מללמדה ומלהורותה:

אשכח בניך גם אני. גם אני אשכח בניך כי אתה תמות כי מאסתיך מכהן לי גם בניך אשכח ואמאס אותם שלא יעמדו תחתיך ולא יהיה להם כבוד הכהונה או ימותו או יגלו, וענין אשכח על דרך משל כאדם השוכח דבר ולא ישים לבו אליו, ועל הדרך הזה השכח חנות אל ולא ישכח את ברית אבותיך: